455. סתר (א)

מַעְלָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים בַּסֵּתֶר, וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף", וּכְבָר פֵּרְשׁוּ הָרִאשׁוֹנִים עַל הַפָּסוּק "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַבְּרָכָה שׁוֹרָה בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, כָּךְ הַמַּתָּנָה לְעָנִי צְרִיכָה לִהְיוֹת סְמוּיָה מִן הָעַיִן. וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת וְהַלִּמּוּדִים וּמִדּוֹת חֲסִידוּת וְסֵדֶר קְדֻשָּׁה, הָעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בַּסֵּתֶר – הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, וְנִצּוֹל מֵחֲשָׁשׁ גַּאֲוָה וּמֵעַיִן הָרַע, וּמוֹרֶה בָּזֶה שֶׁמַּעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה", וְהַבְּרָכָה שׁוֹרָה, וְאֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט בּוֹ, וְכָהֵנָּה רַבּוֹת כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת.
וַאֲפִילוּ מִבְּנֵי בֵּיתוֹ יַסְתִּיר עִנְיָנָיו, אִם לֹא שֶׁמְּגַלֶּה אֶת מַעֲשָׂיו בְּדַוְקָא לְשֵׁם שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מִמֶּנּוּ.