467. עשירות (ד)

וְאַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, כִּי אִם בַּעֲשׂוֹתוֹ חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ, וְגַם בִּרְבוֹת יְמֵי הַטּוֹבָה – יִזְכּוֹר אֶת יְמֵי הָרָעָה הַמְּעֻתָּדִים לָבֹא עָלָיו, וְיוֹם הַמָּוֶת יִהְיֶה נֶגֶד עֵינָיו, כִּי שָׁם עָשִׁיר וְרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, וְשָׁוִים הֵם.
וְכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה לַאֲחֵרִים בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, יַעֲשֶׂה, גַּם יֵיטִיב לְעַצְמוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְיִתְכַּסֶּה בְּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וִיכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ, וְיַרְבֶּה קְצָת כְּבוֹד בֵּיתוֹ, וְיַעֲשֶׂה לוֹ בַּיִת לְפִי כְּבוֹדוֹ בְּדֶרֶךְ מְמֻצַּעַת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִשּׁוּב לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ וּלְקַבֵּל אוֹרְחִים.
וְכֵן יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ כְּדֵי לְמַעֵט בְּעֵסֶק וְטִרְחָה, וְיִהְיוּ לוֹ שַׁמָּשִׁים הַמְּשַׁמְּשִׁים אוֹתוֹ מִבַּיִת וּמִחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא פָּנוּי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאוֹ.
וְכֵן יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ וְלֹא יְקַמֵּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בִּדְרָכִים וְשֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בְּסַכָּנוֹת, וְשֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל הַנֵּס, רַק חַיֵּי נַחַת יִחְיֶה, כִּי מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בַּעֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, וּמַה בֶּצַע שֶׁחֲנָנוֹ ה' עֹשֶׁר וּנְכָסִים, אִם חַיֵּי צַעַר יִחְיֶה וּבַתּוֹרָה לֹא יִהְיֶה עָמֵל, לָכֵן יִבְחַר לוֹ לִשְׂמוֹחַ בְּחֶלְקוֹ, וְלֵהָנוֹת בְּעָשְׁרוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וּמַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְיִהְיֶה עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְטוֹבָתוֹ, לְגוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ.