468. עיון

עִיּוּן הוּא הֶכְרֵחִי מְאֹד לְכָל דָּבָר, אִם לְחָכְמַת הַתּוֹרָה – יִתֵּן הָאָדָם אֶת רוּחוֹ לְעַיֵּן בְּעוֹמֶק הַהֲלָכָה, וּלְפַלְפֵּל בְּחָכְמָה בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים, כְּדֵי לִבְרֹר קַשׁ וְתֶבֶן מִן הַבָּר, וּלְטַהֵר אֶת הַהֲלָכָה וּלְלַבְּנָהּ, וּכְדֵי לְקַשֵּׁט אֶת 'הַכַּלָּה' – אוֹתִיּוֹת 'הֲלָכָה'. וְכֵן לְעִנְיָן הַדִּין צָרִיךְ לְעַיֵּן בְּמִּצּוּי הַדִּין לְהוֹצִיא דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.
וְגַם לְכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם צָרִיךְ עִיּוּן רַב עַל כָּל מַעֲשֵׂה וְעַל כָּל דִּבּוּר, אִם לַעֲשׂוֹת אוֹ לַחְדֹּל, וְאֵיךְ וּבְאֵיזֶה אֹפֶן רָאוּי לַעֲשׂוֹת, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יְהֵא הָאָדָם חָכָם בְּעֵינָיו, וְעַל בִּינָתוֹ אַל יִשָּׁעֵן בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה, כִּי עַל זֶה אָמְרוּ דֶּרֶךְ רֶמֶז "אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב".
וְלָכֵן טוֹב לִלְמֹד בְּחַבְרוּתָא, וְגַם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם – שׁוֹמֵעַ לְעֵצָה חָכָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ, וְטוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.
וְאִם רוֹצֶה לִסְמֹךְ עַל יְדִיעָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ עִם מִי לְדַבֵּר, יַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה וְאוּלַי יוֹעִיל לוֹ, שֶׁעַל כָּל דָּבָר שֶׁעוֹלֶה עַל רוּחוֹ בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה, בֵּין בַּתּוֹרָה בֵּין בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, יְבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ לִסְתֹּר אֶת עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאִילּוּ אִישׁ עוֹמֵד לִקְרָאתוֹ, וּמְבַקֵּשׁ בְּכָל תֹּקֶף לְהַפִּיל סְבָרָתוֹ אַרְצָה, וּמִתּוֹךְ הַוִּכּוּחַ תִּתְבָּרֵר הָאֱמֶת. אֲבָל אִם יְבַקֵּשׁ לְהַעֲמִיד דַּעְתּוֹ – שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, כִּי אֵין דָּבָר קַל כְּמוֹ זֶה שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם טוֹעֶה בְּדִמְיוֹנוֹ, וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵהַחוֹנֵן לָאָדָם דַּעַת שֶׁיַּנְחֶנּוּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת.