475. עצבות (ג)

מִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, לֹא יִמְצָא מָקוֹם לְהִתְעַצֵּב עַל שׁוּם דָּבָר, כִּי הָעַצְבוּת יְכוֹלָה לִהְיוֹת עַל אֶחָד מֵהַשְּׁנַיִם, אוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּקָּנָה, אוֹ עַל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה. וְעַתָּה, אִם יֵשׁ תַּקָּנָה – מַה לוֹ לְהִתְעַצֵּב, יַעֲשֶׂה הַתַּקָּנָה וְיִנָּצֵל. וְאִם אֵין תַּקָּנָה – מַה יוֹעִיל בְּכָךְ שֶׁיִּתְעַצֵּב, הֲרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּשֶׁמֵּת בְּנוֹ – צִוָּה לַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן "וַיֹּאמֶר, בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה, כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ וְחַנַּנִי ה' וְחַי הַיָּלֶד. וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם, הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד, אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי".
וְעוֹד יַחְשֹׁב הָאִישׁ בִּזְמַן עַצְבוּתוֹ, כִּי אֵין טוֹבָה בָּעוֹלָם כְּטוֹבַת הֱיוֹת לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים. וִידַמֶּה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, וְאָבְדָה מִמֶּנּוּ פְּרוּטָה קְטַנָּה, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ. וְאִם מִתְעַצֵּב עַל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁאָבְדָה מִמֶּנּוּ פְּרוּטָה, וּמַשְׁלִיךְ לְאִבּוּד עָלֶיהָ זָהָב וּפָז רַב, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כָּזֹאת וְכָזֹאת הָחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ, וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וּבְשָׂרוֹ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.