48. מעשים והנהגות (ב)
פעם אחת היה דמא בן נתינה לבוש מלבוש הרקום בחוטי זהב, והיה יושב בין גדולי רומי, ובאה אמו (שהיתה מטורפת בדעתה) וקרעה את בגדו המפואר ממנו, וטפחה לו על ראשו, וירקה לו בפניו, ולא הכלימה. (קידושין דף ל"א ע"א).
ובתלמוד ירושלמי (פאה פ"א) אמרו שהיה דמא בן נתינה שר וקצין, והיתה אמו סוטרת לו על פניו בפני כל חייליו ואנשיו, ובאותה שעה נפלה מידה הכפפה שלה לארץ, ומיד התכופף דמא בן נתינה והגביה לה את הכפפה, כדי שלא תצטער ולא תצטרך להתכופף בעצמה.
"שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין הֵן בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו וְאִמּוֹ. בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, וְכִבְּדוּנִי".
(מסכת קידושין דף ל)
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, וְכִבְּדוּנִי".
(מסכת קידושין דף ל)
