483. עצה (ב)

רָאוּי לָאָדָם לָתֶת עֵצָה טוֹבָה בְּכָל לִבּוֹ אֲפִילוּ לְשׂוֹנְאוֹ. וַאֲפִילוּ אִם מֵחֲמַת עֵצָה טוֹבָה שֶׁיִּתֵּן לַחֲבֵרוֹ יִגָּרֵם לוֹ עַצְמוֹ נֵזֶק, לֹא יַחְשׁוֹשׁ, כִּי בִּשְׂכַר זֹאת ה' יְשַׁלֵּם לוֹ טוֹבָה כְּפוּלָה. וְאִם בְּכָל זֹאת הוּא חוֹשֵׁשׁ לְנֶזֶק שֶׁעָשׂוּי לְהִגָּרֵם לוֹ, לֹא יְּיַעֵץ לַחֲבֵרוֹ מֵחֲמַת כֵּן עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, אֶלָּא יִמָּנַע לְגַמְרֵי מֵהָעִנְיָן, וְיֹאמַר לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֵין לוֹ עֵצָה לָתֶת לוֹ.
וּבְכָל הָעֵצוֹת שֶׁיִּשְׁמַע הָאָדָם, וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בַדָּבָר, יִמָלֵךְ בְּקוֹנוֹ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו שֶׁיְתַקְנֵהוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנָיו, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם.