491. עניות (א)

הָעֲנִיּוּת הִיא נִסָּיוֹן גָּדוֹל לָאָדָם, כְּמַאֲמָר חז"ל 'חִסָּרוֹן כִּיס קָשֶׁה מִכֻּלָּם', כִּי עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, "עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם", וְהַנּוֹשִׁים נוֹגְשִׂים, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק עַל שְׂכִירוּת הַבַּיִת, וּמַחְלוֹקוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו, וְכָהֵנָּה רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת שֶׁעוֹבְרוֹת עַל נֶפֶשׁ הֶעָנִי אֲשֶׁר לֹא יְכִילוּן מְגִלּוֹת. אָמְנָם זֹאת נֶחֲמָתוֹ בְעָנְיוֹ, בְּיָדְעוֹ כִּי יֵחָלֵץ בְעָנְיוֹ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ, הֲיִתָּכֵן שֶׁשּׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט יָשָׁר, חַס וְשָׁלוֹם, וְיִתֵּן לְאֶחָד לֶאֱכוֹל לְשָׂבְעָה וּלְהִתְעַנֵּג מֵרֹב כֹּל, וּלְאֶחָד יָנִיחַ לִהְיוֹת בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְחֹסֶר כֹּל, חָלִילָה, אֶלָּא וַדַּאי "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט", וְעוֹשֶׂה לְכָל אֶחָד אֶת הַטּוֹב עֲבוּרוֹ בְּלִי שׁוּם סָפֵק, וְאַשְׁרָיו אִם יַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא יִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וִיקַבֵּל הַכֹּל בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְעַל כָּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא יְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְיֹאמַר, גַּם זוּ לְטוֹבָה.
וְיַחְשֹׁב, שֶׁגַּם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, גְּאוֹנֵי עוֹלָם בְּכָל הַדּוֹרוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ יְמֵי עֹנִי וְדֹחַק וְצַעַר, כַּמְּפֹרָשׁ בש"ס וּבַמִּדְרָשִׁים, כְּגוֹן הִלֵּל הַזָּקֵן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, וְכֵן רַבִּים וְטוֹבִים אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל רֹאשָׁם רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְלֹא טוֹב הוּא מֵהֶם. וְלֹא יַעֲבוֹר מֵחֲמַת עֲנִיּוּתוֹ עַל דַּעַת קוֹנוֹ, לֹא יִגְנוֹב, וְלֹא יְכַחֶשׁ, לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה וְלֹא יְדַבֵּר כָּזָב, כִּי מוּטָב לוֹ לָאָדָם לָמוּת בָּרָעָב וְלֹא יְהֵא רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם שָׁעָה אַחַת. וְה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים, כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִּנִּים.