497. פרנסה (א)

יָדוּעַ שֶׁמַּפְתֵּחַ הַפַּרְנָסָה נִמְצָא בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, מִקַּרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִּנִּים, וְנוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. אָמְנָם חִלּוּק יֵשׁ בְּעִנְיַן הַפַּרְנָסָה, לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם, וּלְפִי מַזָּלוֹ, וּלְפִי דַּרְכֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה. וְלָכֵן יֵשׁ אָדָם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו בָּאִים לוֹ בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר, בְּרֶוַח וְלֹא בְּצִמְצוּם, בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל וְיַצְלִיחַ, וְזוֹכֶה לְעֹשֶׁר מֻפְלָג. וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּצְאוּ לַעֲבוֹדָתָם כָּל יוֹם, מַשְׁכִּימֵי קוּם וּמְאַחֲרֵי שֶׁבֶת, יְגֵעִים יְגִיעָה רַבָּה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָם מִתְפַּרְנְסִים בְּכָבוֹד, אֶלָּא בְּזֵעַת אַפָּם יֹאכְלוּ לֶחֶם, לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאֲפִילוּ אַחַר כָּל הֶעָמָל וְהַטֹּרַח נוֹדֵד הוּא לַלָּחֶם, וְצָרִיךְ לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה.
וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, שֶׁיַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְלֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְה' הוּא הַנּוֹתֵן כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִילוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְלָכֵן לֹא יַקְפִּיד וְלֹא יַעֲשֶׂה מַחְלֹקֶת גַּם אִם נִרְאָה לוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ קִפַּח אֶת פַּרְנָסָתוֹ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֶאֱלֹקִים הוּא, וְאִם יִתְיַגֵּעַ לְהַעֲשִׁיר כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה – לֹא יַעֲדִיף מִמַּה שֶׁקָּצוּב לוֹ, וּפָרָשַׁת הַמָּן תִּהְיֶה לְזִכָּרוֹן נֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד, לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.