5. דיני הבדלה, יב-יד
יב. אפילו אם שמעו כל בני הבית את ההבדלה בבית הכנסת, אם נתכוונו שלא לצאת, מבדילים בבית. והשומע הבדלה ומתכוין לצאת ידי חובה, אין לו לענות "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הזכרת שם ה' שבברכות הבדלה. ובדיעבד אם ענה ברוך הוא וברוך שמו, ונתכוין לצאת ידי חובה, יצא. ואין צריך לשמוע הבדלה פעם שנית. (אלא אם כן הדבר אפשרי בנקל).
יג. נשים חייבות בהבדלה במוצאי – שבת מן התורה. ויכולות להבדיל בעצמן על הכוס, וגם לברך ברכת "בורא מאורי האש" וכשמבדילות בעצמן חייבות לשתות מהיין כדין האיש. ואם אינן בקיאות להבדיל בעצמן, חייבים בעליהן להוציאן ידי חובתן. וראוי לעורר את הקהל שכל אחד יבדיל לבני ביתו.
יד. לפיכך מי שבדעתו להבדיל בביתו, יכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובת ההבדלה כששומע את ההבדלה משליח צבור בבית הכנסת. וליתר שאת יוכיח את כוונתו זאת על ידי שיענה ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת שם ה' שבברכות ההבדלה, וימנע עצמו מלהריח את הבשמים בעת שהשליח צבור מברך ברכת הבשמים בהבדלה. וכן לא יקרב ידיו לאור הנר בעת שהשליח צבור מברך בורא מאורי האש, כנהוג ליוצאים ידי חובה. ואז יוכל לברך כל ברכות ההבדלה בביתו בלי שום פקפוק.
