508. פה (ג)

וְאִם יֹאמַר אִישׁ, וּמִי יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת, תֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לָקַחַת סֵפֶר, וְשֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים, וְלִהְיוֹת רַק עָסוּק בַּתּוֹרָה וּבִדְבָרִים הַהֶכְרֵחִיִּים, הָס, כִּי לֹא לְהַזְכִּיר, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ, אָשִׁיב לוֹ כְּמַאֲמָר הֶחָכָם 'אֲדַבֶּר לְמֵאָה, וְאִם לֹא – לַעֲשָׂרָה, וְאִם לֹא – לְאֶחָד, וְאִם לֹא – לְעַצְמִי', כִּי בְּוַדַּאי אֵין טַעֲנָה זוֹ מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִידֵי עֲבֵרָה, וְאֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אוֹתוֹ מִיּוֹם הַדִּין, כִּי זֶה מִפִּתּוּיֵי הַיֵּצֶר הָרַע. וְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ הָאִישׁ יַעֲשֶׂה, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר גֹּדֶל הַשָּׂכָר, וּמִי שֶׁאֵינוֹ חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ וְעַל נַפְשׁוֹ, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.
וּמַה טוֹב וּמַה נָעִים לְהִתְוַעֵד בְּעִתּוֹת הַפְּנַאי בְּבֵית תַּלְמִיד חָכָם אוֹ יוֹדֵעַ סֵפֶר שֶׁבָּעִיר, שֶׁיִּקְרָא לָהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה בִּכְתָב אוֹ בְּעַל פֶּה, דִּבְרֵי פִּי חָכָם חֵן, וְיִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.