556. קביעות (ג)

מַעֲלַת קְבִיעוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא בְּכָךְ שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ עֵת קָבוּעַ לוֹ לְלִמּוּדוֹ, לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ, אֲפִילוּ אִם יֵשׁ לוֹ עֵסֶק רַב וְחוֹשֵׁב שֶׁיִּמְצָא לְהַרְוִיחַ מָמוֹן הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ עֵת, לֹא יָחוּשׁ וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כָּל לְהָנִיחַ קְבִיעוּתוֹ. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ זְמַן פָּנוּי נוֹסָף, חַיָּב לַעֲסֹק בּוֹ בַּתּוֹרָה, וְאֵין פּוֹטֵר אוֹתוֹ מִיּוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא מַה שֶׁקָּבַע עֵת לַתּוֹרָה, וַאֲפִילוּ אִם עָסַק בַּתּוֹרָה רוֹב הַיּוֹם, וַאֲפִילוּ עַל זְמַן מוּעָט בְּיוֹתֵר עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בְּמַה הוֹצִיאוֹ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי", וּפֵרְשׁוּ חז"ל שֶׁאֲפִילוּ עַל זְמַן מוּעָט כְּדֵי בְּלִיעַת הָרוֹק – עָתִיד אָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בְּמַה הוֹצִיאוֹ, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וּמֵעֹמֶק הַדִּין. כְּמַאֲמָר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְבֶן אֲחוֹתוֹ, שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְתִּי אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, הַאִם מֻתָּר לִי לִלְמֹד חָכְמָה יְוָנִית, וְהֵשִׁיב לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, צֵא וּבְדֹק אִם יֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל הַפָּסוּק "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", כָּל הַקּוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה – מֵפֵר בְּרִית, וּפֵרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים, שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁמִּי שֶׁקּוֹבֵעַ עִתִּים לְלִמּוּדוֹ, וְסוֹמֵךְ עַל זֶה לְהוֹצִיא שְׁאָר הָעִתִּים שֶׁהוּא פָּנוּי בְּבַטָּלָה, הֲרֵי הוּא מֵפֵר בְּרִית.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי, וּמַאֲמִין בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חז"ל, כִּי הָאֱלֹקִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל, יָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וְעַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, וְיִשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְיִבְרַח מִן הָעֲבֵרָה, וְיַעֲשֶׂה טוֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, וְתִתְעַנֵּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשׁוֹ. וְכָל דָּבָר טוֹב צָרִיךְ חִזּוּק וְהִתְגַּבְּרוּת עַל יִצְרוֹ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם, וְהַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם.