(57) שער הזכירה, פרק יג

וּמַה טּוֹב וְנָכוֹן לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי, שֶׁחָכָם אֶחָד יָעַץ לְאוֹהֲבוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בְּשׁוּם פַּעַם בַּקַּיִץ בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ אַחַר סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְסַפֵּר לְאֶחָד אֵיזֶה דְּבַר מָה, כִּי מִשְּׁנַיִם נַעֲשִׂים שְׁלֹשָה וּמִשְּׁלֹשָה אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נַעֲשֵׂית חֲבוּרָה גְּדוֹלָה, וְכָל אֶחָד מְסַפֵּר עִנְיָנָיו וּמִסְחָרָיו שֶׁהָיוּ לוֹ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עַל יְדֵי זֶה לְלָשׁוֹן הָרָע וְלֵיצָנוּת, וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בִּגְרָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁהֵבִיא לְכָל זֶה, עַל כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ.

וּמִי שֶׁקִּלְקֵל עַד עַתָּה וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים בְּעִנְיָן זֶה וְרוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹ, יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: הַצַּדִּיקּים, בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁחוֹטְאִים בּוֹ מִתְרַצִּים. עַל כֵּן תְּחִלַּת הַכֹּל יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְרַחֵק מִלֵּישֵׁב בַּחֲבוּרוֹת אֲנָשִׁים נֶגֶד טִבְעוֹ שֶׁהָיָה לוֹ עַד עַתָּה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הַשְּׁלָ"ה רֶמֶז לְזֶה מִפָּסוּק: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךְ", וְגַם יִרְאֶה לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְהוֹכִיחָם וּלְזָרְזָם לְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת וּלְהָבִיא שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.