593. שלום (א)

ֶאֱמַר בַּפָּסוּק "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ", וְאַף בַּמִּשְׁנָה שָׁנִינוּ 'הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם', וּמַאֲמָרֵי חז"ל בש"ס וּבַמִּדְרָשִׁים יָעִידוּ וְיַגִּידוּ כַּמָּה גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וְכַמָּה שְׂנוּאָה הַמַּחְלֹקֶת. וְלֹא דִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּמִי שֶׁאֵין לוֹ נִסָּיוֹן בָּזֶה, אֶלָּא דַּוְקָא בְּמִי שֶׁהַמַּחְלֹקֶת רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, וְהוּא בּוֹרֵחַ מִמֶּנָּה. וְהַשָּׁלוֹם בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו. לְאָדָם כָּזֶה יִקָּרֵא 'אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם', וִיהַלְּלוּ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשָׂיו.
וְהִנֵּה, אִם תֹּאמַר לְאִישׁ רִיב וּמָדוֹן, הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ כַּמָּה גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, וְכַמָּה שְׂנוּאָה הַמַּחְלֹקֶת, יַעֲנֶה וְיֹאמַר, יָדַעְתִּי, אֲבָל מִי יוּכַל לְהִתְאַפֵּק לִהְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם הָאֲנָשִׁים הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי תָּמִיד. אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ, אִם הָיָה דָּבָר זֶה קַל – לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׂכָר עָלָיו, אֲבָל לְפִי גֹּדֶל הַקֹּשִׁי וְהַצַּעַר כָּךְ הוּא גֹּדֶל הַשָּׂכָר. וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁאוֹמְרִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אִם תִּהְיֶה בְּשָׁלוֹם עִם פְּלוֹנִי, תִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים, וְאִם תַּעֲשֶׂה עִמּוֹ מַּחְלֹקֶת תֵּכֶף תָּמוּת, שֶׁבְּלִי סָפֵק יִהְיֶה קַל בְּעֵינָיו לְהַשְׁלִים עִם אוֹתוֹ אָדָם כְּדֵי לְהַרְוִיחַ אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל אֶלֶף שְׁנוֹת חַיִּים, וְלֹא יָמוּת מִיָּד. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק הָאָדָם כְּדֵי שֶׁלֹּא לָמוּת מִיתַת עוֹלָם, וּכְדֵי לִזְכּוֹת לְשָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁיָּפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאוֹ.