(6) הקדמה

עוֹד אָמַרְתִּי לְהַעְתִּיק פֹּה בַּהַקְדָּמָה מַה שֶּׁבֵּאַרְתִּי אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פֶּרֶק כ"ז מִשְׁנָה ג', כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוּכַל כָּל אָדָם לְהָשִׁיב אֶת יִצְרוֹ מַה שֶּׁיִּטְעֹן עָלָיו בְּעִנְיָן זֶה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תַּרְחִיק עַצְמְךָ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, וּמִמְּלָאכָה שֶׁאֵין לָהּ גְּמִירָא וְכוּ' דִּינַר זָהָב וְכוּ', וְאָמַרְתִּי דְּכַוָּנַת הָאָבוֹת דְּר' נָתָן בְּשֵׁם מִדָּה, הַיְנוּ לְעִנְיָנֵנוּ, דְּיָדוּעַ הוּא שֶׁמְּפַתֶּה הַיֵּצֶר לְהָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִמִּדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וּמִלִּלְמֹד פְּרָטֵי הַדִּין הַזֶּה, וְאוֹמֵר לְךָ: מַה תּוֹעֶלֶת תַּגִּיעַ לְךָ, אִם תִּלְמַד וְתַעֲמִיק בְּזֶה הָעִנְיָן, הַאִם תּוּכַל לְהַגִּיעַ עַד קִצְבָתָהּ וְלִשְׁמֹר אֶת פִּיךָ בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ? הַלְוַאי יֻמְשַׁךְ הַקִּיּוּם עַל יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וַאֲפִלּוּ בְּזֶה הַזְּמַן הַמֻּעָט, הַאִם תִּשְׁמֹר בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר? הֲלֹא אִישׁ מְדִינִי אַתָּה, וְיֵשׁ לְךָ עֲסָקִים רַבִּים עִם מֵאוֹת בְּנֵי אָדָם. שׁוּב לְךָ, שֶׁלֹּא תַּתְחִיל בְּזוֹ הַמִּדָּה כְּלָל, כִּי הִיא מִדָּה, שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה בִּזְמַן וּבְעִנְיָן, כִּי כּוֹלֶלֶת לְכָל חֶלְקֵי הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, אֲשֶׁר יִתְקַיֵּם הָאָדָם בִּימֵי חֶלְדּוֹ, וְגַם כּוֹלֶלֶת לְכָל חֶלְקֵי הָעִנְיָנִים אֲשֶׁר בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְלָזֶה בָּא הַתַּנָּא ר' יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי וְהוֹרָה לָנוּ בִּדְבָרָיו הַקְּצָרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא כֵן הַדָּבָר, שֶׁלֹּא יַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה וְכוּ'.