(7) הקדמה

וּנְבָאֵר דְּבָרֵינוּ הֵיטֵב בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, א. לְעִנְיַן טַעֲנַת הַיֵּצֶר שֶׁלֹּא יֻמְשַׁךְ הַדָּבָר יוֹתֵר מִיּוֹם אוֹ יוֹמַיִם. יָשִׁיב לוֹ: לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ, וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהִתְרַפּוֹת מִזֶּה? הֲלֹא יָדוּעַ הוּא, כִּי כַּאֲשֶׁר יֵלֵךְ, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ עָשִׁיר גָּדוֹל וְכָל שֶׁכֵּן עָנִי, עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרְאֶה שֶׁפָּלַט הַיָּם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, הַאִם יַתִּיר לְנַפְשׁוֹ מִלְּהִתְרַפּוֹת מִלְּלָקְטָן מִסִּבַּת דָּבָר שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ זְמַן לְקִיטָתָן רַק עַל אֵיזֶה שָׁעוֹת, וּלְכָל הַיּוֹתֵר יוֹם אֶחָד? דְזֶה אֵין שַׁיָּךְ רַק בְּדָבָר פָּחוּת וְנִבְזֶה, לֹא כֵן בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, הַיְקָרִים מְאֹד בְּשָׁוְיָן, אֲשֶׁר כָּל רֶגַע וְרֶגַע, אֲשֶׁר יִלְקְטֵם וְיִתְפְּשֵׂם תַּחַת יָדוֹ, שָׁוֶה יוֹתֵר מִמֵּאָה יָמִים אֲשֶׁר יִלְקֹט דְּבָרִים פְּחוּתִים. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, דַּהֲלֹא יָדוּעַ מַה שֶּׁהֵבִיא הַגְּרָ"א בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, שֶׁעַל כָּל רֶגַע וְרֶגַע שֶׁאָדָם חוֹסֵם פִּיו, זוֹכֶה לָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאֵין כָּל מַלְאָךְ וּבְרִיָּה יָכוֹל לְשַׁעֵר, רְאֵה שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּמִּדְרָשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שָׁבוּעַ אוֹ יוֹם אוֹ שָׁעָה, רַק רֶגַע. וְזוֹהִי בְּעֶצֶם כַּוָּנַת הַכָּתוּב: "אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף" וְגוֹ', שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בְּבַקָשַׁת הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּבַקָּשַׁת הַכֶּסֶף וְחִפּוּשׂ הַמַּטְמוֹנִיּוֹת. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר הַתַּנָּא: לֹא תַּרְחִיק עַצְמְךָ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, כְּלוֹמַר שֶׁיַּחְשְׁבֶנָּה הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ לִזְכוּת וְלִמְצִיאָה כָּל מַה שֶּׁיִּמְצָא מִמֶּנָּה.