606. שינה (ג)

לֹא יְגָרֶה אָדָם אֶת עַצְמוֹ בְּשֵׁינָה, וְאַף אִם חֶבְלֵי שֵׁינָה נוֹפְלִים עָלָיו – יִדְחֹק עַצְמוֹ, וְיַעֲמֹד וְיָפִיג עַל הָרִצְפָה וְיִרְחַץ פָּנָיו, עַד אֲשֶׁר יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּמִעוּט שֵׁינָה, כִּי הַהֶרְגֵּל נַעֲשָׂה טֶבַע. וִיצַוֶּה אֶת כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ בְּכָל תֹּקֶף שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר לְעוֹרְרוֹ בַּבֹּקֶר, וּלְכָל הַפָּחוֹת לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם כְּבָר הִתְעוֹרֵר – לֹא יִתְעַצֵּל וְלֹא יִתְגַּלְגֵּל עַל מִטָּתוֹ עַד שֶׁיַּחְזֹר לִישֹׁן, אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, חָלִילָה.
וְרָאוּי לְכָל אָדָם לְהִתְגַּבֵּר לַעֲמוֹד כְגִבּוֹר וּלְהִתְגַּבֵּר לְקַדֵּם אַשְׁמוּרוֹת לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאִם שׁוֹכֵב לִישׁוֹן בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְרוֹאֶה שֶׁנָּדְדָה שְׁנָתוֹ, לֹא יִתְגַּלְגֵּל בַּמִּטָּה שָׁעָה אוֹ שָׁעוֹת לֶאֱחֹז הַשֵּׁינָה בְּיָדַיִם, אֶלָּא יָקוּם וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר תָּבוֹא לוֹ הַשֵּׁינָה מֵאֵלֶיהָ. וְכָל זְמַן שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר עֵר וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, יִדְחֹק עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְיִדְמֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְהַרְוִיחַ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, שֶׁאֵינוֹ תָּאֵב לִישֹׁן יָמִים וְלֵילוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, כִּי יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָבוֹאוּ יָמִים שֶׁאֵין בָּהֶם חָפֵץ, לְאַחַר מִיתָתוֹ, אָז יוּכַל לִישֹׁן הַרְבֵּה. וְיֵדַע הָאָדָם כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ – יוּכַל לַעֲשׂוֹת, אֶלָּא שֶׁהַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, עַד אֲשֶׁר יִתְרַגֵּל, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר – גֹּדֶל הַשָּׂכָר.