607. שינה (ד)

וּכְבָר כָּתַב מָרָן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, דְּאַף בַּמְּעַט שֶׁיִּישַׁן – לֹא תְּהֵא כַּוָּנָתוֹ לַהֲנָאַת גּוּפוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְהַחֲזִיק גּוּפוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמַה טוֹב לוֹמַר בְּפֶה מָלֵא קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן 'הֲרֵינִי שׁוֹכֵב לִישֹׁן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַּעְתִּי צְלוּלָה וּמְיֻשֶּׁבֶת עָלַי לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ'. וּכְשֶׁשּׁוֹכֵב לִישֹׁן מְעַט בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, יֹאמַר 'הֲרֵינִי שׁוֹכֵב לִישֹׁן מִשּׁוּם עֹנֶג שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֵׁינָה בְּשַׁבָּת תַּעֲנוּג, וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ'. מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים – לֹא יְגָרֶה עַצְמוֹ בְּשֵׁינָה, שֶׁהִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה, כִּי הַחַיִּים אָנוּ מְבַקְשִׁים, לִקְנוֹת בָּהֶם חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.