611. שמחה (א)

מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁיִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם יָגִיל וְיִשְׂמַח יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמּוֹצֵא שָׁלָל רַב, וּבִפְרָט בְּשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'", וְנֶאֱמַר "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". וּבִפְרָט בִּשְׁעַת עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לִשְׂמוֹחַ שִׂמְחָה רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", וּפֵרוּשׁוֹ, שֶׁהָיָה לְךָ לִשְׂמוֹחַ בַּעֲבוֹדַת ה' יוֹתֵר מֵרֹב כָּל, וְהָעֹנֶשׁ עַל כָּךְ הוּא "וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" חַס וְשָׁלוֹם.
וְכֵן בַּאֲמִירַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הִפְלִיגוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגֹדֶל הַחִיּוּב לְאוֹמְרָהּ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁרָאוּי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה דְּבָרִים הַמְשַׂמְּחִים אֶת הַלֵּב, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשִׂמְחָה.
וְהִנֵּה כָּל הַדְּבָרִים הַמְּסוּרִים לַלֵּב צְרִיכִים עֵזֶר הַלֵּב, שֶׁהֲרֵי אִם יֹאמְרוּ לְאָדָם שֶׁיְּפַחֵד וְהוּא אֵינוֹ מְפַחֵד, לֹא יוּכַל לְפַחֵד. וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ אִם יֹאמְרוּ לוֹ שֶׁיִּשְׂמַח אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׂמַח וְכַדּוֹמֶה, לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת הַהֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ, רַק עַל פִּי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ, שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת לִבּוֹ וְיַנְהִגֵּהוּ אֶל הַמַּחְשָׁבָה הַנְּכוֹנָה, עַל יְדֵי מַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת תְּמִידִיוֹת, כִּי אַף אִם לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל, יַעֲשֶׂה לְפָחוֹת מֶחֱצָה, וּלְפִי גֹּדֶל הַצַּעַר כָּךְ הוּא גֹּדֶל הַשָּׂכָר, וְהַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ.