667. שואל כענין

שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת 'לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד', וּמִמִּדּוֹת הֶחָכָם הוּא שֶׁעַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע – אוֹמֵר 'לֹא שָׁמַעְתִּי', וְשׁוֹאֵל כָּעִנְיָן. וְצָרִיךְ דַּעַת לִהְיוֹת שׁוֹאֵל, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיוּ מַעֲנִישִׁים בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה אֶת מִי שֶׁהָיָה מְבַיֵּשׁ אֶת רַבּוֹ בִּשְׁאֵלוֹתָיו. וְאָמְרוּ בש"ס עַל תַּלְמִיד אֶחָד, שֶׁכָּל הַשָּׁנָה הָיָה שׁוֹאֵל לְרַבּוֹ, וּבִזְמַן הָרֶגֶל לֹא הָיָה שׁוֹאֵל, מִפְּנֵי שֶׁרַבּוֹ טָרוּד, וְשֶׁמָּא לֹא יוּכַל לְהָשִׁיב כָּרָאוּי, וְיִתְבַּיֵּשׁ. הִנֵּה כִּי כֵן צָרִיךְ מֹאזְנֵי חָכְמָה שֶׁלֹּא לִשְׁאוֹל לְחָכָם בִּפְנֵי רַבִּים, וּבִפְרָט אַכְסְנַאי שֶׁבָּא לָעִיר לֹא יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן בָּרוּר וְיָדוּעַ שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל וְיֵדַע לַעֲנוֹת בְּכָל דָּבָר.

֍ ֍ ֍

וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַב, אוֹ אִם יָבוֹא חָכָם לִמְקוֹמוֹ, לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע מִלִּשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ כָּל שְׁאֵלוֹתָיו וְכָל קֻשְׁיוֹתָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל בְּלִי שְׁאֵלַת חָכָם וּבְלִי עֲצַת חָכָם, לְמַעַן יַשְׂכִּיל אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, אָז יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו וְאָז יַשְׂכִּיל.