673. תורה (ג)

וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת עֹצֶם מַעֲלַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁטּוֹב לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְתִתְעַנֵּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשָׁם לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי חַיֵּי נַחַת יִחְיוּ, וְהֵם מִתְנַהֲגִים בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּמַעֲבִירִים כַּעַס וְעַצְבוּת מִלִּבָּם וְרָעָה מִבְּשָׂרָם, וְאֵינָם מַקְפִּידִים עַל שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, וְתַלְמוּד גָּדוֹל שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֵׂה, וַהֲרֵי הֵם רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

הִנֵּה כִּי כֵן, הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר, וְרָאָה אוֹ יָדַע שִׁבְחָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַף אִם הוּא עַצְמוֹ לֹא זָכָה לִהְיוֹת מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, יָחוּס עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו וְיִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל כָּל בָּנָיו, שֶׁיִּהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וּלְפָחוֹת שֶׁאֶחָד מֵהֶם יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם. וּלְכָל הַפָּחוֹת – לֹא יַנִּיחֵם שֶׁיִּהְיוּ עַמֵּי הָאָרֶץ, אֶלָּא יִהְיוּ יוֹדְעֵי סֵפֶר וּמְלֵאִים יִרְאַת הַשֵּׁם. וְלֹא עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו בִּלְבַד הוּא חָס, כִּי אִם גַּם עַל נַפְשׁוֹ, רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, כִּי רַבָּה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁעוֹשִׂים הַבָּנִים לַאֲבִיהֶם בִּהְיוֹתָם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַל יְדֵי תּוֹרָתָם וַעֲבוֹדָתָם לַה', וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הֲרֵי הֵם זְהִירִים בִּכְבוֹד הוֹרֵיהֶם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם, וְתָמִיד כָּל הַיָּמִים עוֹשִׂים כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחָם לִמְנוּחָתָם וּלְעִלּוּי נִשְׁמָתָם, בְּאֹפֶן שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָם מִגֵּיהִנֹּם וּמַצִּילִים אוֹתָם מִכָּל הַדִּינִים הַקָּשִׁים, וּמַעֲלִים אוֹתָם בְּמַעֲלוֹת, מַּעֲלָה אַחַר מַּעֲלָה, עַד שֶׁיַּעַמְדוּ בִּמְחִיצָתָם שֶׁל צַדִּיקִים, כַּמּוּבָא כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת בַּמִּדְרָשִׁים.

וְאִלּוּ הָיְתָה נִתֶּנֶת רְשׁוּת לָאָדָם לַחְזֹר מֵאוֹתוֹ עוֹלָם, אַחֲרֵי רְאוֹתוֹ אֹפֶן וְדִין הָעוֹלָם הַבָּא, הָיָה נַעֲשָׂה צַדִּיק גָּמוּר, וְהָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ לְלַמֵּד אֶת בָּנָיו תּוֹרָה. וְלֹא עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו וְעַל נֶפֶשׁ עַצְמוֹ בִּלְבַד הוּא חָס, אֶלָּא הָעִקָּר הוּא שֶׁיָּחוּס הָאָדָם עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, כִּי זֶה כָּל פְּרִי הָאָדָם שֶׁיִּתְאַוֶּה לְבָנִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂים רְצוֹן קוֹנֵיהֶם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ.