677. תורה (ז)

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא סוֹחֵר, וְעָבַר זְמַנּוֹ מִלִּהְיוֹת מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת – יַעֲשֶׂה, וְיִהְיֶה בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, בְּכָל עֵת שֶׁהוּא פָּנוּי יִלְמַד אֶת אֲשֶׁר יוֹדֵעַ, אוֹ יֵלֵךְ אֶל חֲכָמִים לִשְׁמוֹעַ בַּלִּמּוּדִים עַל מְנָת לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם, וְלֹא יַעֲבוֹר מִלְּהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר שַׁחֲרִית מִנְחָה וְעַרְבִית, וּמִלִּקְבֹּעַ עִתִּים בַּתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְיִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל בָּנָיו שֶׁיִּהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְיִהְיֶה מַחֲזִיק בְּיַד לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי אָז יְהֵא חֶלְקוֹ כְּחֶלְקָם שֶׁל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, וְכָל דָּבָר טוֹב שֶׁיּוּכַל – יַעֲשֶׂה, וְיִפְחַד מִכָּל חֵטְא כְּמִפְּנֵי חֶרֶב, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אִם כֹּה יַעֲשֶׂה – גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעוֹ, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וָטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.