678. תורה (ח)

שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה 'אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה', וּפֵרְשׁוּ הַמְּפָרְשִׁים, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹמֵד בַּתּוֹרָה נֶחְשָׁב כְּמוֹ אָדָם שֶׁאוֹמְרִים לוֹ, סְפֹר זְהוּבִים, וְכָל אֲשֶׁר תִּסְפּוֹר – תִּקַּח לְךָ, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע מִלִּהְיוֹת מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, וְאִם יִתְעַצֵּל וְלֹא יִמְנֶה הֲרֵי זֶה מְבַזֶּה אֶת הַזְּהוּבִים, וּמוֹדֶה שֶׁאֵינָם חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו, כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה.

וַאֲפִילוּ אִם יִלְמַד הָאָדָם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, רַק חֲצִי שָׁעָה יִרְצֶה לְפַנּוֹת עַצְמוֹ לְבַטָּלָה, לַעֲסֹק בִּשְׂחוֹק אוֹ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים וְלִהְיוֹת מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, אֵין הַדָּבָר פּוֹטֵר אוֹתוֹ מִיּוֹם הַדִּין. כְּמַאֲמָר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְבֶן אֲחוֹתוֹ, שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְתִּי אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, הַאִם מֻתָּר לִי לִלְמֹד חָכְמָה יְוָנִית, וְהֵשִׁיב לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, צֵא וּבְדֹק אִם יֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא מִן הַיּוֹם וְלֹא מִן הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", וּכְבָר אָמְרוּ חז"ל שֶׁכָּל הַצָּרוֹת וְהָרָעוֹת הַבָּאוֹת לָעוֹלָם, עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָט, וְעִכּוּב בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, הַכֹּל הוּא בַּעֲווֹן בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה.