721. בית הכנסת (ד)

וּבְיוֹתֵר הִתְפַּשֵּׁט הַנֶּגַע הַזֶּה בִּימֵי שְׂמָחוֹת וָגִיל, וְיָמִים טוֹבִים, וְלֵילֵי שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, וְיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה, וִימֵי הַפּוּרִים וְכַדּוֹמֶה, שֶׁמַּרְבִּים בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, יִמְחֶה עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ, וְאִם אֵין בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, יִּזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת כְּאִלֵּם לֹא יִפְתָּח פִּיו.

וְיֵשׁ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְדַבֵּר דִּבְרֵי חוֹל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבְּרִים אֵלָיו אֲחֵרִים נִרְאָה לוֹ כְּבוּשָׁה וּכְגַאֲוָה שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב, וְלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ גַּם הוּא מְדַבֵּר, בִּתְחִלָּה בִּכְאֵב לֵב, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נַעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר. וְהָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת ה', יֹאחֲזֵנוּ רַעַד מֵחֹמֶר הָאִסּוּר, וְלֹא יֵבוֹשׁ מִפְּנֵי כָּל, וְיֹאמַר בְּפֶה מָלֵא 'אֵינִי מְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת', שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁרוֹצִים לְאַבֵּד מִמֶּנּוּ הוֹן עָתָק אוֹ לְהָרְגוֹ, שֶׁלֹּא יָחוּשׁ לַבּוּשָׁה וְלֹא לְשׁוּם דָּבָר וְיָחִישׁ מִפְלָט לוֹ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וְעַל כְּבוֹד קוֹנוֹ. זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁלֹּא לַעֲבוֹר שׁוּם עֲבֵרָה, וְשֶׁלֹּא לְהִמָּנַע מִקִּיּוּם שׁוּם מִצְוָה מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה, וְעַל זֶה אָמְרוּ חז"ל 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם'.

וְהַנִּזְהָר בָּזֶה, מִלְּבַד שֶׁנִּצּוֹל מֵעֹנֶשׁ חָמוּר, נוֹתְנִים לוֹ גַּם כֵּן שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ", כִּי בֵּית הַכְּנֶסֶת נֶחְשָׁב לְמִקְדָּשׁ מְעַט, וְצָרִיךְ לִירָא מִמֶּנּוּ.