722. בית הכנסת (ה)

וּמִכְלָל מוֹרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלֹּא יְדַבֵּר שָׁם בְּקוֹל גָּדוֹל, אֲפִילוּ אִם רוֹצֶה לִקְרֹא לְאֵיזֶה אָדָם, אוֹ לִמְחוֹת בְּיַד אֲחֵרִים הָעוֹשִׂים שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר – יֵלֵךְ אֶצְלָם וִידַבֵּר לָהֶם בְּלַחַשׁ, בְּנֹעַם שִׂיחַ וּבְכֹבֶד רֹאשׁ, כְּעוֹמֵד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. וְעֵינֵנוּ רוֹאוֹת אֵיךְ בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים בִּפְנֵי שָׂרֵי הָאָרֶץ וְשׁוֹפְטֶיהָ, בְּכָבוֹד גָּדוֹל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה אֶלָּא קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, עַל זֶה יִדְווּ כָּל הַדְּווּיִים.

וְהֵן אֱמֶת, שֶׁהָעוֹמֵד לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט – עֵינָיו רוֹאוֹת אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו, וְאִם יִרְצֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים מְיֻתָּרִים מִיַּד יַעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ, לֹא כֵּן הָעוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו, וְאֵין נִפְרָעִים מִן הָאָדָם תֵּכֶף וּמִיַּד, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, וְהַיֵּצֶר הָרַע סָמוּךְ וְעוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ, וּמֵסִיתוֹ לְהַעֲבִירוֹ עַל דַּעַת קוֹנוֹ. אֲבָל חוֹבַת הָאָדָם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי וּמַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּמְצִיאוּת ה', מֶלֶךְ נּוֹרָא וְאָיוֹם בְּכָל מָקוֹם, מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וּבְיוֹתֵר מִתְגַּלֵּית הֶאָרָתוֹ וְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו, וּמְשַׁלֵּם אֲפִילוּ עַל שִׂיחָה קַלָּה אִם לְטוֹב וְאִם לָרַע, וּבְיַד הָאָדָם לָכֹף אֶת יִצְרוֹ, וְכָךְ הִיא חוֹבָתוֹ וְכָךְ נָאֶה לוֹ, וְזֶה כָּל הָאָדָם.

וְהַזְּהִירוּת שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַיְנוּ אֲפִילוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אֲבָל בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה – אֲפִילוּ שֶׁלֹּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְדַבֵּר מִתְּחִלַּת הַתְּפִלָּה וְעַד סוֹפָהּ.