732. דעת (א)

בֶּאֱמֶת בְּעִנְיַן הַדַּעַת תְּלוּיִים כָּל עִנְיְנֵי הַיַּהֲדוּת, וְכָל שְׁלֵמוּת הָאָדָם, וְכָל טוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. עַד שֶׁאָמְרוּ חז"ל, 'כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו', וּ'מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ', וְאָמְרוּ עוֹד 'כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת, כְּאִילּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו'. וּ'גְדוֹלָה דֵּעָה, עַל כֵּן קְבָעוּהָ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִבְרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת', וְאָמְרוּ 'דֵּעָה חָסַרְתָּ, מַה קָנִיתָ. וְאִם דֵּעָה קָנִיתָ, מַה חָסַרְתָּ'.

וּבְוַדַּאי שֶׁמַּה שֶׁהֶחְמִירוּ בְּעֹנֶשׁ וּגְנוּת מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, הַיְנוּ לְמִי שֶׁהָיָה יָכוֹל לִלְמֹד דַּעַת, וּמֵחֲמָת הִתְרַשְּׁלוּתוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְלֶכְתּוֹ אַחַר יִצְרוֹ, לֹא לָמַד דַּעַת.

וְהַ'דַּעַת' הָאֲמוּרָה כָּאן אֵין הַכַּוָּנָה לָדַעַת לְפַלְפֵּל בְּחָכְמָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְצָרִיךְ דַּעַת כְּדֵי לָדַעַת וּלְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה עַל פִּי הַתּוֹרָה כָּרָאוּי לְאִישׁ יְהוּדִי, וּלְהִתְנַהֵג בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר עִם כָּל אָדָם, לְקַבֵּל הַכֹּל בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, כִּי כֵן מְחַיֵּב הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת הַיָּשָׁר. וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ חז"ל 'אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'.

֍ ֍ ֍

וְהַדַּעַת הַיּוֹתֵר גְּדוֹלָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם, הוּא לְהַכִּיר בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, וּלְבַקֵּשׁ לְעוֹלָם לִלְמֹד דַּעַת מִכָּל אָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן מִמִּי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים, שֶׁצָּרִיךְ לִלְמֹד מִמֶּנּוּ דַּעַת, אוֹ מִסְּפָרִים וּמִפִּי סוֹפְרִים יִלְמַד אָדָם אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה. וַאֲפִילוּ אִם אֵין דַּעְתּוֹ מַסְכֶּמֶת לְדַעְתָּם, יְבַטֵּל דַּעְתּוֹ מִפְּנֵי דַּעְתָּם, וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא בּוֹ, מֵחֲמַת קֹצֶר יְדִיעָתוֹ וְחֹסֶר הֲבָנָתוֹ, וּלְעוֹלָם "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה, וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה", וְזוֹ הִיא רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וְדֶרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו. לָכֵן בְּזֹאת יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, כְּשֶׁיֶּחְכָּם לְהַכִּיר שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, וּכְשֶׁיַּכִּיר שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר חֶסְרוֹנוֹ. וּכְבָר אָמַר הֶחָכָם 'אֵין לִי שׁוּם דָּבָר שֶׁאֲנִי יוֹדְעוֹ בְּוַדָּאוּת, אֶלָּא דָּבָר זֶה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ'. וְאָמַר עוֹד 'לֹא יָדַעְתִּי שֶּׁיָּדַעְתִּי, עַד שֶּׁיָּדַעְתִּי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי'. וְעַל כֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב", כִּי עַל יְדֵי תּוֹסֶפֶת הַדַּעַת יוֹסִיף לְהַכִּיר חֶסְרוֹנוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ.

אָמְנָם כָּל זֶה הוּא בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', אֲבָל לְגַבֵּי עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, כְּכָל שֶׁיּוֹסִיף דַּעַת כָּךְ יוֹסִיף שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, כִּי לְפִי הַדַּעַת הַיָּשָׁר – אֵין מָקוֹם לְהִצְטַעֵר וְלֹא לְהַקְפִּיד וְלֹא לִכְעוֹס עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִי שֶׁקָּנָה דַּעַת, מַרְגִּישׁ כְּאִילּוּ אֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם, כְּאִילּוּ הָיוּ לוֹ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְכָל מַה שֶׁעוֹשֶׂה ה' הוּא לְטוֹבָה.