744. חולה (ה)

וְזָכוּר לַטּוֹב עֲטֶרֶת רֹאשִׁי אַבָּא מָארִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי בְּכָל יוֹם מִימֵי חָלְיוֹ אָמַר בַּקָּשַׁת 'לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי', וּשְׁאָר וִדּוּיִים וּתְחִינוֹת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּפַלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָיו, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה אֵלֶּה. וּלְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנַס אֶצְלוֹ הָיָה אוֹמֵר לוֹ, רְאוּ סוֹפוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

֍ ֍ ֍

אָמְרוּ חז"ל עַל הַפָּסוּק "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא", זוֹ עֵת הַמִּיתָה, כִּי אָז הוּא עֵת רָצוֹן, וְזוֹ הָעֵת הַנְּאוֹתָה וְהָרְאוּיָה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּלְצַוּוֹת אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', שֶׁאָז דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְיוֹתֵר שׁוֹמְרִים הַבָּנִים מִצְוַת אֲבִיהֶם מֵאֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּזְכוּת בָּנָיו תְּלוּיָה בּוֹ, וְעֵת לְחֶנְנָהּ עַל נַפְשׁוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי.

וְאַל יָחוּשׁ הָאָדָם לְפַחַד אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, כִּי יִרְאוּ שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּעִנְיְנֵי מִיתָה וְיֶחְרְדוּ, כִּי זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, שֶׁאֵין דְּבָרִים אֵלֶּה מְמִיתִים אֶלָּא מְחַיֶּה מֵתִים, וַהֲרֵי כָּל זֹאת וְכָזֹאת רָאוּי לָאָדָם לַעֲשׂוֹתוֹ אֲפִילוּ בְּעוֹדוֹ בְּאִבּוֹ, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כְּמַאֲמָר הַתַּנָּא 'שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ', כָּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר חָלָה אֶת חָלְיוֹ, שֶׁאָז אֵין לוֹ לְהַמְתִּין כְּלָל, וּמִי שֶׁהוּא זָרִיז – נִשְׂכָּר שָׂכָר הַרְבֵּה.

וּכְשֶׁיַּעֲמֹד מֵחָלְיוֹ, לֹא יִשְׁכַּח כָּל יְמֵי חַיָּיו אֶת אוֹתוֹ זְמַן אֲשֶׁר הִגִּיעַ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת, וּבְחֶמְלַת ה' עָלָיו הֶחְיָהוּ, וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, רַק יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים יִשְׁמֹר.