745. חסד (א)

חֶסֶד הוּא עַמּוּד הָעוֹלָם, עַד שֶׁנֶּאֱמַר "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", וְהוּא מֵהַדְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְלָלוּת הַחֶסֶד הוּא, שֶׁיַּעֲשֶׂה חֶסֶד בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ וּבִדְבָרָיו, וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת יַעֲשֶׂה, אֵין חִלּוּק בֵּין רַב לְמוּעָט, וַהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא. וַאֲפִילוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת לַדוֹפֵק עָלֶיהָ, אוֹ לִפְרֹט מָעוֹת לִפְרוּטוֹת, אוֹ לְהוֹשִׁיט דָּבָר לַחֲבֵרוֹ וְכַדּוֹמֶה, כַּמָּה דְּבָרִים יֵשׁ שֶׁהֵם קַלִּים לַעֲשׂוֹת חֶסֶד, עַד שֶׁכִּמְעַט זֶה נֶהֱנָה וְזֶה אֵינוֹ חָסֵר, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִים בָּהֶם, וְלֹא יָדְעוּ מַה הוּא חֶסֶד וּמַה רַב טוּבוֹ.

וְהַתְּמִיהָה הִיא עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁנּוֹתְנִים מָמוֹן רַב עַל מִצְוַת פְּתִיחַת הַהֵיכָל, אוֹ עַל הוֹלָכַת סֵפֶר תּוֹרָה וְכַדּוֹמֶה, אוֹ לִהְיוֹת סַנְדָּק וְכַדּוֹמֶה, שֶׁאֵינָן לֹא מִדְּאוֹרַיְתָא וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶלָּא יֵשׁ בָּהֶם רַק חִבּוּב מִצְוָה וּמִנְהָגָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, ולְעֻמַּת זֹאת עַל מִצְווֹת דְּאוֹרַיְתָא שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת בְּקַלּוּת וּבְלֹא כֶּסֶף וּבְלֹא מְחִיר, כְּגוֹן מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים, וּמִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּמִצְוַת מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְכַדּוֹמֶה כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, עוֹבְרִים עֲלֵיהֶן בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ, מִבְּלִי שִׂים לֵב לְקַיְּמָן, כִּי מִצְווֹת הִנֵּה, ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד.