747. חסד (ג)

וְאוּלָם, חִיּוּב מוּטָל עַל הַמְּקַבֵּל חֶסֶד, שֶׁלֹּא יִגְרֹם בְּהַנְהָגָתוֹ שֶׁלֹּא יִרְצוּ בְּנֵי אָדָם לִגְמֹל חֶסֶד, כְּגוֹן בִּהְיוֹתוֹ לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, אוֹ בִּהְיוֹתוֹ שׁוֹאֵל וְאֵינוֹ מַקְפִּיד לְהַחְזִיר לִבְעָלָיו בִּמְהֵרָה וּבָאֹפֶן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ, וְכָהֵנָּה רָעוֹת, שֶׁהֵן הַגּוֹרְמוֹת לִבְנֵי אָדָם לְהִמָּנַע מִלִּגְמֹל חֲסָדִים, וְאַף מִתְחָרְטִים עַל הַחֲסָדִים שֶׁעָשׂוּ.

אָמְנָם הַגּוֹמֵל חֶסֶד יִהְיֶה חָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, וְעַל כָּל דְּבַר מִצְוָה יִתֵּן לֵב לַחְשֹׁב וּלְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יִתְחָרֵט עַל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעָשָׂה, וְגַם שֶׁלֹּא יָבוֹא לַעֲבוֹר עַל "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", וְלָכֵן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לַחְשׁוֹשׁ לְרַמָּאִים, לֹא יִהְיֶה עָרֵב לְרֵעֵהוּ וּלְאָחִיו, וְלֹא יַלְוֶה לָהֶם אֶלָּא עַל הַמַּשְׁכּוֹן וּבִשְׁטָר וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, בְּאֹפֶן שֶׁיֶּעֱרַב לוֹ וִיבֻשַּׂם לוֹ עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, וְיוּכַל לְהַתְמִיד בָּהּ. עַל זֶה נֶאֱמַר "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק".

וְהָאִישׁ הַשָּׁלֵם, הַמַּאֲמִין בַּה', גַּם אִם יִהְיוּ שׁוֹטִים הַנּוֹהֲגִים שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן וְאוֹכְלִים אֶת כַּסְפּוֹ, לֹא יִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת טוֹב וּמִלְּהַלְווֹת לְעָנִי בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ, אֲפִילוּ בְּלֹא מַשְׁכּוֹן – אִם הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בְּיָדוֹ מַה לְמַשְׁכֵּן, כִּי יֵדַע נֶאֱמָנָה כִּי "מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל", וּבְלִי שׁוּם סָפֵק שֶׁה' יְשַׁלֵּם לוֹ קֶרֶן וְרֶוַח, מְרֻבָּה מִדָּה טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יִתְחָרֵט עַל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעָשָׂה חַס וְשָׁלוֹם.