748. חסד (ד)

וְעִקָּר גְּמִילוּת חֶסֶד שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה חֶסֶד עִם נֶפֶשׁ חֲבֵרוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל לְזַכּוֹתוֹ וּלְלַמְּדוֹ וּלְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְיוֹכִיחֵנוּ עַל פָּנָיו. וּבִכְלָל זֶה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְנִשְׁמָתוֹ, כְּגוֹן לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו אַחַר מוֹתוֹ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מְנוּחָה נְכוֹנָה. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּן לְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, לֹא יִמָּנַע מִלּוֹמַר כְפַעַם בְּפַעַם תְּפִילָּה כּוֹלֶלֶת עַל כָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, וְיִתֵּן צְדָקָה לִמְנוּחָתָם. וְיִשְׁתַּדֵּל עַל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, לְגַדְּלָם עַל הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כִּי אָז הֵם מַצִּילִים אֶת אֲבִיהֶם מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, וְאֵין לְךָ חֶסֶד גָּדוֹל מִזֶּה. וְכֵן כְּשֶׁלּוֹמֵד דִּבְרֵי חֲכָמִים וְנוֹשֵׂא שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָיו, יְכַוֵּן שֶׁיִּהְיוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר, כִּי גַּם זֶה חֶסֶד גָּדוֹל.