766. חוב (ג)

וּבְמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֲרֵי כָּל אָדָם הוּא בַּעַל חוֹב אֵצֶל ה', וְאוֹי לוֹ לָאָדָם אִם יִרְצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ אֶת חוֹבוֹ תֵּכֶף וּמִיַּד בְּלִי הַמְתָּנָה. אַךְ עַל כָּל פָּנִים, כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מוֹחֵל אֶת חוֹבוֹ לְגַמְרֵי, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן, אֶלָּא מַאֲרִיךְ אַף וּמַמְתִּין מִלְּהַעֲנִישׁ, אַךְ לְבַסּוֹף גּוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ. וְלָכֵן, הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ, לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ לַה' מְעַט מְעַט, כַּאֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, בְּטֶרֶם יָבוֹאוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁהֵם 'גּוֹבִים' אֶת חוֹבוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ, וּמוּטָב לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים מֵרְצוֹנוֹ, כִּי כָּךְ הִיא מִדַּת בֵּית דִּין הַצֶּדֶק שֶׁל ה', שֶׁמַּה שֶׁפּוֹרֵעַ הָאָדָם מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, אֲפִילוּ מְעַט – עוֹלֶה לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.

֍ ֍ ֍

וְהִנֵּה, אֲנִי עָנִי בִּיְכוֹלְתִּי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין, עַל פִּי הַכְּלָל הַמְּקֻבָּל בְּיָדֵינוּ, שֶׁהַטּוֹעֶה וְחוֹשֵׁב עַל אִסּוּר שֶׁהוּא מֻתָּר, נֶחְשָׁב כְּאָנוּס, וּמֵאַחַר שֶׁדֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, נִמְצָא שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁהַדָּבָר מֻתָּר, וְאָנוּס הוּא, כִּי מְעַטִּים הֵם הָאֲנָשִׁים הַמִּתְכַּוְּנִים לַעֲבוֹר עֲבֵרוֹת דֶּרֶךְ מְרִידָה בַּה'. אֲבָל טַעֲנָה זוֹ מוֹעִילָה רַק לְמִי שֶׁהוּא עַצְמוֹ דָּן אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם הָאֲחֵרִים לְכַף זְכוּת בְּטַעֲנָה זוֹ, שֶׁהֵם כַּאֲנוּסִים, וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל שׁוּם דָּבָר, וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, אָז מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו, כְּמַאֲמָר חז"ל, וּבְמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד – בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ. אֲבָל אִם הָאָדָם עַצְמוֹ דָּן אֶת הָאֲחֵרִים לְכַף חוֹבָה, אַף מִן הַשָּׁמַיִם דָּנִים אוֹתוֹ לְכַף חוֹבָה. וְכָל הַדָּן לְכַף זְכוּת – הַמָּקוֹם יָדִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת.