786. כניעה (א)

כְּנִיעָה, זוֹ הַנְהָגָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, שֶׁהֲרֵי מָּצִינוּ שֶׁאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִצַּל מִהְיוֹת הָרָעָה בְּיָמָיו, עַל יְדֵי הַכְּנִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי, יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו". וּלְפִי מַה שֶׁכָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים, עִקָּר קִבּוּל הַתְּפִלּוֹת תָּלוּי בְּהַכְנָעָה. וְאֵרַע מַעֲשֵׂה פַּעַם אַחַת, שֶׁהִתְפַּלְּלוּ כַּת שֶׁל צַדִּיקִים בְּכַוָּנוֹת נִפְלָאוֹת, וְנִגְלָה לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁאָמְנָם הַתְּפִלָּה שֶׁאָמְרוּ הִיא נִפְלָאָה, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם הַכְנָעָה הָיוּ רְאוּיִים לְעֹנֶשׁ, לוּלֵא אֶחָד מֵהֶם שֶׁהָיְתָה לוֹ הַכְנָעָה, וּבִזְכוּתוֹ נִצְּלוּ כֻּלָּם. וּגְדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין תְּפִלָּתָם חוֹזֶרֶת רֵיקָם.

הִנֵּה כִּי כֵן, רָאוּי לָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ לֵב נִשְׁבַּר וְנִדְכֶּה, וּבִפְרָט בְּשָׁעָה שֶּׁאוֹמֵר כָּל תְּפִלָּה, כָּל תְּחִנָּה, יִכָּנַע מְאֹד כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה עֲלֵי אֲדָמָה, לַהֶבֶל דָּמָה. וְדָבָר זֶה קַל לָנוּ לַעֲשׂוֹת, כֵּיוָן שֶׁבְּהִתְבּוֹנְנוּת מוּעָטָה נַכִּיר אֶת מִעוּט עֶרְכֵּנוּ וְעֹצֶם חֲטָאֵינוּ, וּמַה אָנוּ וּמַה חַיֵּינוּ נֶגֶד גְּדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ. כָּל אֲשֶׁר נַשְׁפִּיל עַצְמֵנוּ לֹא נֵצֵא יְדֵי חוֹבָתֵנוּ. וּמִכְלָל שִׁפְלוּתֵנוּ הוּא בְּכָךְ שֶׁאֵינֶנּוּ מַכִּירִים אֲפִילוּ אֶחָד מֵאֶלֶף מֵחֶסְרוֹנֵנוּ וְשִׁפְלוּתֵנוּ לְעֻמַּת גְּדֻלַּת אֲדוֹנֵנוּ, וְדַי בָּזֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב. רַק כִּי יָשִׂים אֶל לִבּוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּכָל עֵת, וּבִפְרָט בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם קוֹנוֹ, זֹאת תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ וּמִזֶּה יִמְצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ.