796. לשמה (ב)

וְיֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה דַּוְקָא כְּדֵי שֶׁיְּשַׁבְּחוּהוּ, וְהוּא יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, אַךְ נֹחַ וְרָצוּי הַדָּבָר בְּעֵינָיו אִם יִוָּדְעוּ מַעֲשָׂיו לָרַבִּים, אָז יִשְׂמַח לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. וְגַם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְקַיֵּם "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ" כָּל מַה שֶׁיּוּכַל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם דַּוְקָא. וְאִם יֶאֱרַע שֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר לַאֲחֵרִים וִישַׁבְּחוּהוּ, וְיֵצֶר הָרַע מְסִיתוֹ שֶׁיֶּהֱנֶה וְיִגְבַּהּ לִבּוֹ, תֵּכֶף יַחְשֹׁב, מַה יִתֵּן לִי וּמַה יוֹסִיף לִי הַדָּבָר, אִם בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר לַהֶבֶל דּוֹמִים, יְשַׁבְּחוּ אוֹ יְגַנּוּ אוֹתִי. וְאִם הֵם יְשַׁבְּחוּנִי וִיכַבְּדוּנִי בְּסָבְרָם שֶׁעָשִׂיתִי דָּבָר גָּדוֹל, הֲלֹא יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵין לִי לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתִּי, וַעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתִי אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים מִמַּה שֶׁמֻּטָּל עָלַי לַעֲשׂוֹת לְפִי מַה שֶׁגָּמַל עָלַי ה' טוֹבוֹת וַחֲסָדִים, וְהַחֶסֶד הַיּוֹתֵר גָּדוֹל, שֶׁהֶעֱדִיף טוּבוֹ עָלַי וְחַנַּנִי דַּעַת וְזִכַּנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ. וְיִצְטַעֵר מְאֹד אִם לְרֶגַע גָּבַהּ לִבּוֹ, פֶּן חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה נִכְלָל בִּכְלָל "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב", וְיִכָּנַע לְבָבוֹ.

֍ ֍ ֍

וְיֵשׁ עוֹד אֹפֶן שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, כְּגוֹן שֶׁעוֹשֶׂה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אוֹ כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵעֹנֶשׁ, וְעַל זֶה אָמְרוּ חז"ל 'לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ', כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ גּוּפוֹ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וְתִטָּהֵר נִשְׁמָתוֹ, אָז יִהְיֶה לוֹ עֵזֶר מֵה' לְקַיֵּם לִשְׁמָהּ. אָמְנָם עִקָּר הָעֲבוֹדָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לִשְׁמָהּ, שֶׁאִם לֹא כֵּן, נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ, אֶלָּא עוֹבֵד אֶת עַצְמוֹ, לַהֲנָאָתוֹ וְטוֹבָתוֹ.