(80) פרק ד, אכילת מיני מזונות כשיעור קביעות סעודה

שיעור קביעת סעודה למנהג בני אשכנז

(בהמשך יובאו כללים אלו למנהג בני ספרד)

מקרים שבהם שאר המאכלים בוודאי אינם מצטרפים למיני מזונות

ג) הסברא של הפוסקים שכל המאכלים מצטרפים לשיעור קביעת סעודה היא, שהדבר שיש בו תואר לחם נחשב כעיקר הסעודה, ושאר המאכלים טפלים אליו. ובכן נראה שבמקרה שאכל מעדנים שאינם בגדר מלפתים את הפת כלל (כגון שאכל מיני מתיקה או פירות יחד עם ביסקויט) אין המאכלים האלו מצטרפים אל מיני המזונות לשיעור קביעת סעודה, שהרי אפילו אם נאכלו בסעודת פת הם טעונים ברכה לעצמם ואין הם טפלים לפת.

ד) על פי הסברא הנ"ל נראה לומר עוד, שאם אכל פת הבאה בכיסנין כמנה ראשונה לעורר את התאבון (כגון אכל תחילה מאכל המוכן מבצק עלים עם מילוי מתובל – קונכיות בצק פריכות), אין שאר המאכלים מצטרפים אליו לקביעת סעודה, כיון שהוא לא מוגש בתור מנה עיקרית ולא קבע סעודתו עליו.

ה) ויש שהוסיפו לומר, שאם אכל סעודה שלימה (בלי פת), ובסוף הסעודה רוצה לאכול מיני מאפה פחות מכדי שיעור קביעת סעודה, וזאת מפני שעדיין לא שבע לגמרי, מברך על המיני מאפה בורא מיני מזונות, ואין שאר המאכלים שאכל לפני כן מצטרפים אליו כדי לחייבו בברכת המזון, כיון שאין שאר המאכלים נחשבים לדברים המלפתים הטפלים למיני מזונות. אדרבה, יש לומר שהם העיקר והוא הטפל. ואף שביחד עם מה שאכל מקודם נעשה שבע, אין בזה חשש ברכת המזון. אכן יש שהורו שיש להמנע מזה.