811. מסירה

יָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל עַל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ לַשָּׁמַיִם, שֶׁבּוֹדְקִים תְּחִלָּה אֶת פִּנְקָסוֹ, וְהוּא נֶעֱנַשׁ תְּחִלָּה. וְזֶה דָּבָר הָרָגִיל בְּפִי הֶהָמוֹן, גַּם בְּלֹא דַּעַת, לִמְסֹר דִּין לַשָּׁמַיִם, אוֹ לְפָחוֹת לוֹמַר 'ה' יְשַׁלֵּם לוֹ לְעוֹשֶׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ', וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ, כִּי מַה שֶׁעָשָׂה לוֹ חֲבֵרוֹ רָעָה – נִגְזַר עָלָיו מִלְמַעְלָה, בִּגְלַל חֲטָאָיו, וּמַה יַרְוִיחַ בְּכָךְ שֶׁיְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ וְיִמְסֹר עָלָיו דִּין, הֲרֵי הוּא גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁעָשָׂה לוֹ חֲבֵרוֹ, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם יַעֲנִישׁוּ אוֹתוֹ תְּחִלָּה. לָכֵן יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, וְהָאֱלֹקִים יְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף בְּלִי שֶׁיִּמְסֹר דִּין.

֍ ֍ ֍

וְיֵשׁ מִין מְסִירָה אַחֶרֶת, שֶׁהֶחְמִירוּ בָּהּ חז"ל הַרְבֵּה עַד שֶׁהִתִּירוּ לְהוֹרְגוֹ וּלְהַצִּיל בְּנַפְשׁוֹ, וְהוּא הַמּוֹסֵר גּוּף חֲבֵרוֹ אוֹ מָמוֹנוֹ בְּיַד גּוֹיִים בְּלִי רְשׁוּת בֵּית דִּין. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי, יֶחֱרַד וְיִּלָּפֵת מֵעֲשׂוֹת זֹאת, וְלֹא יְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, חַס וְשָׁלוֹם. וְרָאוּי לְכָל מַנְהִיגֵי הֶעָרִים לִפְקֹחַ עֵינֵיהֶם עַל זֹאת, וְלִשְׁבֹּר מַלְתְּעוֹת רֶשַׁע בְּכָל כֹּחָם וּבְכָל מְאֹדָם, וְלֹא תְּהֵא כָּזֹאת וְכַיּוֹצֵא בְּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, לְמַעַן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.