813. מיתה (ב)

וְלֹא יֹאמַר הָאָדָם, עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, הֵן אֲנִי בָּחוּר כַּאֲרָזִים, וְיֵצֶר הָרַע אוֹמֵר 'שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדּוּתְךָ, וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה תָּשׁוּב אֶל בּוֹרַאֲךָ', אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ, הַמָּוֶת הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם גַּם בְּבַחוּרִים וּבִנְּעָרִים, וְאֵין לַמָּוֶת הִתְמַהְמְהוּת, וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת בָּחוּר בָּרִיא וְחָזָק – וּפִתְאוֹם יָבֹא אֵידוֹ, הַיּוֹם הִנֶּנּוּ וּלְמָחָר אֵינֶנּוּ, וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. וּמַה יָּקְרוּ דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה אוֹמֵר 'שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, וְנִמְצָא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה'.

וְהֵן בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ, הַמָּוֶת נִשְׁכַּח מִלֵּב, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, וְיֵשׁ שֶׁאֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶּׁהַמֵּת מוּטָל לְפָנָיו – לֹא יִכָּנַע לְבָבוֹ הֶעָרֵל, כִּי גָּבַר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרַע, וּמַקְשֶׁה אֶת לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל בְּרָעָה. וּכְבָר אָמְרוּ חז"ל שֶׁהָרְשָׁעִים אֲפִילוּ בְּפִתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵין חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה.

אֲבָל הָאִישׁ הַנִּלְבָּב, לִבּוֹ יָחִיל בְּקִרְבּוֹ, וְאֵימוֹת מָוֶת יִפְּלוּ עָלָיו תָּדִיר, וְיֵיטִיב מַעֲשָׂיו, וִיתַקֵּן דְּרָכָיו וִיסַדֵּר עִנְיָנָיו, וּבָזֶה יִּזְכֶּה שֶׁיִּתְקַיֵּם בּוֹ מַה שֶׁנֶּאֱמַר "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ", וְכַאֲשֶׁר יֵלֵךְ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה זֶה כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לְבֵית מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.