הלכות קידוש בשבת [שנה ב, בראשית, כח]
כח. אם אין לו יין כלל, יקדש על הפת. ובלילה כך יעשה, יטול ידיו בשביל ברכת המוציא, וישב במקומו ויאמר 'ויכולו' בעוד הפת מכוסה, ואח"כ יגלנו ויברך המוציא ואינו בוצע, ויאמר אז ברכת הקידוש בעוד שתי ידיו על הפת, ובוצע ואוכל. והטעם שצריך להניח ידיו על הפת בברכת הקידוש הוא, כי כמו שצריך לאחוז כוס הקידוש בידו, כן עתה שהוא מקדש על הפת צריך לאחוז הפת בידו, והיה די מטעם זה להניח יד אחת בלבד, אך כיון דצריך לברך ברכת המוציא ולהניח בה שתי ידיו על הפת, אין נכון לסלק ידו אחת אחר ברכת המוציא בשעת ברכת הקידוש, אלא ישארו שתי ידיו עד שגומר ברכת קידוש ובוצע, וכנז' באחרונים ז"ל. וכל זה הוא בלילה, דיש היכר גדול לקידוש ע"י ברכת הקידוש, אך ביום דאין בו ברכה של קידוש, אין היכר לקידוש בברכת המוציא, על כן אם יש לו חמר מדינה, כגון שכר תמרים או שכר שעורים וכיוצא, יטול ידיו, ויקח כוס רביעית מחמר מדינה, ויברך שהכל וישתה מלא לוגמיו, ואח"כ יברך המוציא, שאם יקדים ברכת המוציא, אינו ניכר שמקדש. ואם אין לו חמר מדינה, או שיש חמר מדינה ואינו יכול לשתות, כי יזיק לו וא"א לשתותו כלל מחמת קושי חריפותו, שזה אינו מלומד לשתות מזה כלל, יברך המוציא בלבד, ויבצע ויאכל. אך יאמר קודם ברכת המוציא, הפסוקים והפיוט שנוהגים לומר בקידוש היום:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
