הקדמה (ח)
הקדמת הרמב"ם למשנה תורה
גם יתבאר מהם – משני התלמודים, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור, לעשות סייג [-גדר] לתורה, כמו ששמעו ממשה רבינו בפירוש שצריכים החכמים שבכל דור לעשות גדר ושמירה לתורה, שנאמר 'ושמרתם את משמרתי', וכוונת הפסוק לצוות את החכמים, עשו משמרת למשמרתי. וכן יתבאר מהם [-משני התלמודים], המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור, כמו שראו בית דין של אותו הדור, לפי שאסור לסור מהם [-מאותם מנהגים וגזירות], שנאמר 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'. וכן יבוארו בהם משפטים ודינים מופלאים, שלא קיבלום ממשה, ודנו בהם בית דין של אותו הדור בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא. הכל חיבר רב אשי בגמרא, כל מה שהתקבץ מימות משה רבינו ועד ימיו. וחברו חכמי המשנה חיבורים אחרים לפרש דברי התורה. רבי הושעיא תלמידו של רבינו הקדוש חיבר ביאור ספר בראשית. ורבי ישמעאל פירש מאלה שמות עד סוף התורה, וביאור זה הוא הנקרא מכילתא. וכן רבי עקיבא חיבר מכילתא. וחכמים אחרים אחריהם חיברו מדרשות. והכל חובר קודם הגמרא הבבלית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
