מאמר רביעי, ג 16

המשך ג. החבר: דוגמא אחרת: השמש נראית לעינינו חפץ עגול שטוח, כמו מגן, ומזהירה בתוארה, והיא גוף חם, ונחה על עמדה. (אבל השכל מכיר בטעותן של הנחות אלו), וגוזר כי השמש אינה שטוחה אלא כדורית, וגדולה פי מאה ששים ושש מכדור הארץ, (ואינה חמה), ואינה נחה על עומדה, אלא מתנועעת לשני כיוונים נגדיים, מזרחה ומערבה, על פי תנאים שקשה כעת לפרטם.

חושי האדם אינם מסוגלים להשיג את עצם מהות הדברים, אלא את המקרים התלויים בהם, אך מהמקרים שהחושים קולטים יביא השכל ראיה על עצמם של הדברים וסיבתם.

רק השכל השלם, והוא השכל אשר בפועל (שהוא כמציאות נפרדת מהחומר), הדומה למלאך, יוכל לחדור להבנת הענינים וידיעת מהותם, מבלי להזקק למקרים אמצעיים. אבל שכלינו, אשר הוא מתחילה רק בכח, כשכל ההיולי, לא יוכל לעמוד על אמיתות הדברים, אם לא על פי הכוחות המיוחדים (והם החושים) שחנן הבורא בהם את האדם.