מאמר רביעי, כב

כב. הכוזרי: לא הבאתי מזה ראיה. כי אני רואה את שתי הדתות והן חולקות זו על זו, לכל אחת מהן גדולה וממשלה, ובלתי אפשרי שתמצא האמת בשתי קצוות סותרות, אלא או באחת מהן, או באף אחת מהן. ובארת כבר בפרשת "הנה ישכיל עבדי" שהדלות והשפלות מתאימים יותר להגיע לרצון האלהים, מהגדולה והגאוה. גם למאמיני שתי הדתות גלוי דבר זה, כי הנוצרים אינם מתפארים במלכים, בגבורים או בעשירים, אלא באותם אנשים שהלכו אחר ישו כל אותה תקופה ארוכה שלא התבססה דתם, וחיו בגלות, מתחבאים ונהרגים בכל מקום על דתם, וסבלו עבור חיזוק אמונתם סבל רב, בזיון והרג, ובהם, בהרוגים, מתברכים, ומכבדים מקומם ומקומות עקדתם, ובונים במות על שמם, וכן המסיעים להקמת דת האיסלם סבלו בזיון רב עד שהתבססו, ובהם ובשפלותם מתפארים, ובמותם עבור חזוק דתם משתבחים, לא במלכים המתפארים בממונם ובממשלתם החזקה, אלא באלה הלובשים בלאי סחבות ואוכלים שעורים, ואף זה לא לשובע, ועושים כל זאת בשיא ההשתדלות, כדי להיות מיוחדים לאלהים, ולו הייתי רואה את היהודים עושים זאת, וסובלים את הגלות לשם אלהי, הייתי אומר שיש להם מעלה על מלכי בית דוד, כי אני זוכר מה שלמדתני על הפסוק: "את דכא ושפל רוח", והוא, שאור האלהים אינו חל כי אם על נפשות הנכנעים.