מאמר שלישי, ה 5

המשך ה. החבר: החסיד פונה להתקין את המח, כלי המחשבה (לקראת מילוי תפקידו), מפנהו מכל מחשבות תבל, פוקד על כח הדמיון לדמות ולתאר את המראות הנהדרים ביותר שניתן לעוררם בכח הזכרון, כמו מעמד הר סיני, ומעמד אברהם ויצחק בהר המוריה, ומשכן משה, וסדר העבודה, וחלות כבוד ה' בבית המקדש, ועוד מעמדות כאלה, שעל ידם מתאר לו דמיונו את השפע האלהי המבוקש.

מצוה עם זה על כח הזכרון לשמור בתודעתו מעמדות גדולים אלה, ולבלתי שוכחם, גוער במחשבות דמיוניות המבלבלות את האמת, ומטילות אותו לסבך הספיקות, נוזף במידת הכעס והתאווה שלא ישתלטו עליו, ויטוהו מדרך הישר.

ולאחר שסידר וערך את צבא כוחות נפשו בסדר זה, יוכל כח רצונו להנהיג את איבריו המשמשים אותו, בזריזות, בחריצות ובשמחה. יעמדו כשעליהם לעמוד מבלי עצלות, ישתחוו כשיצוום להשתחוות, וישבו כשעליהם לשבת.

(ומיראת ה' הפרושה על פניו) תבטנה העיניים כמבט עבד אל אדונו, ותרתענה הידים מעשות מעשיהן, ולא תשתלב יד ביד. והרגלים יצמדו זו לזו בעמידה, ויעמדו כל האיברים כנבהלים ויראים לעשות מצות מנהיגם, לא ירגישו שום כאב, ולא יבחינו בשום היזק ופגע.