מאמר שלישי, יא 9

המשך יא. החבר: אם יגניב שטן המחשבה אל לבו ספקות והרהורים, וְיַרְאֶה לו את העול הנעשה בין הברואים, כגון הארנבת שהיא מאכל לצבועים, הזבוב מאכל לעכביש, יגער בו השכל וישיב לו, איך אייחס עול אל חכם שהתבררה לי צדקתו, ומי שאינו צריך כלל לאותו עול. לו היתה צידת הצבועים והעכביש מזדמנת בדרך מקרה, הייתי בדעה שהכל מתהווה בעולם בדרך מקרה, אך אני רואה שאותו חכם המנהיג את העולם בצדק, הוא אשר נתן בידי האריה את כלי הציד, השנים והצפרנים, בתוספת מדת הגבורה והיכלת, נתן בידי העכביש תחבולות שונות, הוא אורג לו לבוש מבלי שילמדוהו, עושה רשתות ללכד בו את הזבוב, ונתן לו כלים המסגלים לעשות מלאכה זו. זימן לו את הזבוב למחיה ומזון, כשם שזימן דגי ים רבים כמזון לדגים אחרים. ומה אוכל לומר על כל זה? עלי רק להפיק מכאן שחכמה זו עמקה היא, ואיני משיגה, ואצדיק את הבורא הנקרא "הצור תמים פעלו״.