מאמר שני, ב7
המשך ב. החבר: גם התארים 'ראשון' ו'אחרון', הם תארים שוללים. ה'ראשון' בא לשלול ממנו את האיחור, כלומר, שלא היה דבר שקדם לו, אך לא לעשייתו כדבר שיש בו התחלה והוא הראשון שבו התחילו. והתואר 'אחרון' בא לשלול ממנו את הכליון וההעדר, ולהראות על קיומו התמידי, ולא להגדירו כאחרון שהוא סוף. מידות שוללות אלו אינן תארים עצמיים לעצם כבודו יתברך, על כן אינן פוגמות ביחודו.
אבל המידות התלויות בשם המפורש, הן אותן יצירות שנבראו מהבורא בלי הזדקקות לאמצעים טבעיים, כמו 'יוצר אור ובורא חושך', ושאר יצירותיו הנפלאות שעליהן נאמר 'עושה נפלאות גדולות לבדו', ו'לבדו' אינו בא למעט יוצר אחר מלבד הבורא, אלא פירושו שהדבר נעשה בגזירתו וחפצו, ללא הזדקקות לסיבה אמצעית.
"בְּנֵי הָעָם הַמֻּטְבַּע בְּטִבְעָם הַדְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה וְהַקִּרְבָה לֶאֱלוֹקִים,
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
