מאמר שני, כו 2
המשך כו. החבר: כדי להבין איך תחול שכינת ה' בתוך עמו בזכות הקרבנות, קח לדוגמא את נשמת האדם, שמקום משכנה בגוף בהמי, בעל נטיות טבעיות. כשמגיע האדם אל השלמות הטבעית, וכוחות נפשו פועלים בסדר נכון, ראוי הוא מצד תכונתו לקבל דבר שהוא נשגב מהענין הגופני הבהמי, ומן הראוי שיופיע אצלו מלך השכל הראוי להורות לו דרכי העיון, לתקן את מעשיו, להיות נצמד לאישיותו בכל עת, כל זמן שגופו שלם ובריא. אמנם כשגוף האדם השולטת באדם אף היא נפגעת ונפרדת מהאדם. הכסיל השופט למראה עיניו יכול לחשוב שהשכל נזון מהמזון הטבעי כמו האכילה השתיה, והריח, כי הוא רואה כשגוף האדם ניזון על ידי המזון אז פועל גם השכל, וכשנפסק המזון או נפרד ממנו השכל. אבל הנחה זו בטעות יסודה. וכמו כן נאמר גם בדרך ההשפעה האלוהית, הבורא יתברך רוצה להטיב עם כולם ובעת שהחומר מסודר ומוכן לקבל דבר מה מהשפעת האל והנהגתו, לא ימנע ה' מהאציל עליו מאורו, ולחננו בחכמה ודעת. אבל כשהסדר הטבעי של הדברים נפגע, לא יקבל האדם אותו האור, ותפגם ההשפעה האלוהית.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
