מאמר שני, סד4 – סה

המשך סד. החבר: ובאשר לחכמת הנגינה, והיא המוסיקה, תתאר לך – אומה המכבדת את הניגונים, ומייעדת לה את גדולי העם, והם בני לוי המתעסקים בניגונים בבית הנכבד, ובזמנים החשובים. והם ציבור שלא הוזקקו לטרוח אחר מזונות, כי התפרנסו מהמעשרות, וכל עיסוקם היה בחכמת המוסיקה. והנה מלאכת המוסיקה מטבעה – חשובה ומכובדת אצל הבריות, אם רק לא גורעים מערכה (על ידי שמתעסקים בה הפחותים שבעם), ואילו העם, והם בני לוי, היו על פי שרשם וטבעם חשובים ונעלים, כמו שידוע לנו עליהם, ומייסדי חכמת המוסיקה והשיר בישראל הם דוד המלך ושמואל הנביא, שהיו מראשי העם ומנהיגיו, ומה דעתך (בסיכומו של דבר), ההיו ישראל יודעים מקצוע זה, או לא?

סה. הכוזרי: בלי ספק ששם הגיעה חכמה זו לכלל שלימות, והיתה מעוררת את הנפש, וכפי שידוע על מעלת המוסיקה שבכוחה לשנות את מצבו הנפשי של האדם מקצה לקצה. בלתי אפשרי שתהיה למוסיקה בזמננו אותו ערך וחשיבות כמו שהיתה לה בזמנם, מפני שהמתעסקים הם כיום הם פחותי ערך, והם השפחות והאנשים השפלים, וירדה מחשיבותה, כשם שירדתם אתם מחשיבותכם.