מסכת אהלות, פרק א, משנה ז

משנה ז: הָאֵבָרִין אֵין לָהֶן שִׁעוּר, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וּפָחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, מְטַמְּאִין טֻמְאָתָן:

משנה ז: במשניות שלפנינו יבואר שטומאת מת אינה דוקא במת שלם, אלא אף בחלקים ממנו, וכפי שיבואר. הָאֵבָרִין השלמים של המת, אֵין לָהֶן שִׁעוּר, ואף שבסתם בשר מן המת או מן הנבילה יש צורך בשיעור כזית, ובבשר השרץ יש צורך בשיעור 'עדשה', באברים שלמים אין בכך צורך, אלא אלא אֲפִלּוּ אם היה אבר שלם פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן האדם הַמֵּת, וְכן אבר שלם שהוא פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְכן אבר שלם שהוא פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, מְטַמְּאִין טֻמְאָתָן – טומאת מת, או טומאת נבלה, או טומאת שרץ (ובמשנה הבאה יבואר מה נחשב 'אבר' שלם לענין זה).