מסכת אהלות, פרק ה, משנה א
פרק ה, משנה א: תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה לַחוּץ, וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל טָמֵא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַתַּנּוּר טָהוֹר:
פרק ה
משנה א: תַּנּוּר חרס שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְעֵינוֹ – פתח להוצאת העשן (כעין 'ארובה') שלו קְמוּרָה לַחוּץ – פונה לחוץ ומכוסה (כדרך שעושים כיסוי לפי הארובה, כדי שלא יכנסו גשמים לתוך התנור), ופתח ה'עין' בשיעור טפח על טפח, וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת, שהוליכו את המת מעל אויר ה'עין' והאהיל המת על ה'עין', אמנם מן התורה אין כאן טומאה כלל, כיון שזהו פתח העשוי רק להוציא את העשן ולא להכניס לתוכו דבר, ואין הטומאה נכנסת בפתח כזה, אך נחלקו בדין טומאתו מדרבנן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל טָמֵא, גם התנור וגם הבית, וטעמם, כיון שגזרו על אופן זה שהפתח עשוי להוציא, משום פתח העשוי להכניס שנטמא מעיקר הדין, ומטעם זה גזרו טומאה אף על הבית כולו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, רק הַתַּנּוּר טָמֵא מגזירת חכמים זו, וְאילו הַבַּיִת טָהוֹר, שלא גזרו לטמא גם את הבית. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַתַּנּוּר עצמו טָהוֹר, כעיקר דין התורה, כיון שלדעתו לא גזרו חכמים טומאה כלל בתנור זה.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
