מסכת אהלות, פרק ה, משנה ז

משנה ז: כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִבִּפְנִים, כָּךְ מַצִּילִין מִבַּחוּץ. כֵּיצַד, כְּפִישָׁה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל הַיְתֵדוֹת מִבַּחוּץ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, כֵּלִים שֶׁבַּכְּפִישָׁה טְהוֹרִים. אִם הָיָה כֹתֶל חָצֵר אוֹ כֹתֶל גִּנָּה, אֵינוֹ מַצִּיל. קוֹרָה שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל וּקְדֵרָה תְלוּיָה בָהּ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, כֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

משנה ז: משנתנו ממשיכה לבאר את הכלל שהובא במשנה הקודמת, שכלים מצילים מפני הטומאה רק 'עם דפנות אהלים', ומוסיפה, כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִבִּפְנִים, וכמו באופנים שהתבארו לעיל, שהיה הכלי פוקק את הארובה שבבית וחוצץ בין הבית לעליה, או שהיתה כפישה מונחת על גבי בור ודות, כָּךְ מַצִּילִין מִבַּחוּץ – מחוץ לבית, בצירוף לכותל הבית מבחוץ, כֵּיצַד הוא דין זה, כְּפִישָׁה (-כלי עץ גדול המשמש לכבישת זיתים), שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל הַיְתֵדוֹת – עמודים קטנים ועומדת מִבַּחוּץ – מחוץ לבית, תחת אויר השמים, והיתה טֻמְאָה מונחת תַחְתֶּיהָ, כֵּלִים שֶׁבַּכְּפִישָׁה טְהוֹרִים, כיון שהכפישה חוצצת בפני הטומאה שתחתיה, ואף שיש צורך שתצטרף 'עם דפנות אהלים', הרי היא מצטרפת עם כותל הבית הסמוך לה. אבל אִם הָיָה כותל זה שהכפישה סמוכה אליו כֹתֶל של חָצֵר אוֹ כֹתֶל של גִּנָּה, שאין תקרה על גביהם, ואינם 'אהלים', הרי כתלים אלו אינם נחשבים 'דפנות אהלים', ואֵינוֹ מַצִּיל – אין הכפישה מצילה את הכלים שבתוכה מהטומאה שתחתיה, כיון שהיא כלי ללא דפנות אהלים.

קוֹרָה שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה באויר מִכֹּתֶל בית אחד לְכֹתֶל בית אחר, והיינו שהיא אחוזה בשני כתלים אלו ויש אויר תחתיה, וּקְדֵרָה תְלוּיָה בָהּ באותה קורה, מתחתיה, ויש רווח פחות מטפח בין פי הקדירה לבין הקורה, והיתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ – תחת הקורה, והקורה מאהילה על הקדירה ועל הכלים שבקדירה, והנידון הוא לגבי הכֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה, האם הקדירה מצילה אותם מן הטומאה או לא, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר, כיון שהוא סובר שהקדירה התלויה בקורה הסמוכה לכתלי הבתים נחשבת ככלי 'עם דפנות אהלים', וחוצצת בפני הטומאה, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, כיון שכתלים אלו אינם עשויים לקורה אלא לבתים עצמם, ואינם מחשיבים את הקדירה כמצטרפת לדפנות אהלים. ואמנם אם היה פי הקדירה דבוק לקורה לדברי הכל אין טומאה נכנסת לכלים שבקדירה, שהרי כלי חרס אינו נטמא מגבו ואילו הפתח שלו צמוד לקורה ואין טומאה נכנסת משם. ואם היה פי הקדירה מרוחק טפח או יותר מהקורה, לדברי הכל נכנסת הטומאה בפתח של טפח ונטמאים הכלים שבקדירה. ומחלוקתם היא רק באופן שפי הקדירה מרוחק בשיעור הפחות מטפח מהקורה, וכטעמים שהתבארו לעיל.