מסכת אהלות, פרק טו, משנה ז

משנה ז: בַּיִת שֶׁמִּלְאוֹ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, וּבִטְּלוֹ, וְכֵן כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה, אוֹ גַל שֶׁל צְרוֹרוֹת, אֲפִלּוּ כְגַלּוֹ שֶׁל עָכָן, וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה בְצַד הַכֵּלִים, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת:

משנה ז: בַּיִת שֶׁמִּלְאוֹ עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת (-אבנים קטנות), וּבִטְּלוֹ – גמר בדעתו להשאירם שם בקביעות ולבטלם לבית, וְכֵן כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה המונח תחת אויר השמים, וגמר בדעתו להשאירו כך ולא לפנותו ממקומו, אוֹ גַל שֶׁל צְרוֹרוֹת – ערימה גדולה של אבנים קטנות המונחות תחת אויר השמים, אֲפִלּוּ גל גדול כְגַלּוֹ שֶׁל עָכָן (שנאמר בו 'וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה' (יהושע פרק ז, כו)), ובתוך הדברים הללו היתה טומאה והיו כלים טהורים, וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה בְצַד הַכֵּלִים סמוכים זה לזה, אך אינם נוגעים זה בזה, אינם נטמאים, כיון שזו 'טומאה רצוצה' (שאינה נמצאת בחלל שיש בו טפח על טפח בגובה טפח), ולכן טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה ומטמאת רק מה שמעליה כנגדה ממש, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת לטמא רק מה שתחתיה כנגדה ממש, ואינה מתפשטת לצדדים.