מסכת אהלות, פרק י, משנה ז

משנה ז: הָיְתָהּ נְתוּנָה בְצַד הָאַסְקֻפָּה שֶׁאִם תַּעֲלֶה הִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא. שֶׁאִם תַּעֲלֶה אֵינָהּ נוֹגַעַת בַּשְּׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, אוֹ מֻדְבֶּקֶת בַּשְּׁקוֹף, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תַחְתֶּיהָ:

משנה ז: משנתנו ממשיכה לעסוק בדין קדירה של חרס הנמצאת בבית. הָיְתָהּ הקדירה נְתוּנָה בְצַד הָאַסְקֻפָּה – ליד מפתן הבית, וקדירה זו רחבה מלמטה אך פיה צר מלמעלה, ולכן אף שפי הקדירה אינו בתוך חלל הבית, מכל מקום היא רחבה באופן שֶׁאִם תַּעֲלֶה למעלה הרי הִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, כלומר, יש בדפנות הקדירה שיעור רוחב טפח הנמצא תחת המשקוף של הבית, ואין הקדירה גבוהה מהארץ טפח, אם היתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, והרי זו 'טומאה רצוצה', או שהיתה הטומאה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, והיא תחת אויר השמים, שהרי פי הקדירה פתוח לצד האסקופה, באויר השמים, ואינו פתוח לחלל הבית, אין הבית כולו נטמא, אלא טֻמְאָה זו בוֹקַעַת וְעוֹלָה רק כנגדה ממש עד לשמים, ובּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת רק כנגדה ממש למטה.

אמנם אם הָיְתָה קדירה זו גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, נמצא שהאויר שתחת הקדירה נחשב כ'אהל' בפני עצמו, והיתה טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, אוֹ שהיתה טומאה בַבַּיִת, כיון שהאויר שתחת הקדירה מעורב עם האויר של הבית (וכפי שהתבאר, שיש רוחב טפח של דפנות הקדירה תחת משקוף הבית, בשונה מפיה העליון של הקדירה שכולו מחוץ לבית), הרי האויר שתַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת ומה שבתוכו, טָמֵא, כי בין אם הטומאה תחת הקדירה ובין אם הטומאה בבית, כיון ששניהם מחוברים באויריהם הכל נטמא. אך תּוֹכָהּ של הקדירה, וְגַבָּהּ – חלקה החיצוני, טָהוֹר, כיון שפיה פתוח אל מחוץ לבית הרי היא נחשבת כמחוברת למשקוף ומצילה על מה שבתוכה 'עם דפנות אהלים', והיינו עם תקרת הבית, וכפי שהתבאר לעיל, וגבה טהור כדין כלי חרס שאינו נטמא מגבו. אך אם היתה הטומאה בְּתוֹכָהּ אוֹ שהיתה הטומאה עַל גַּבָּהּ – תלויה מעליה, הַכֹּל טָמֵא, שהרי כאשר הכלי עצמו טמא אינו מציל עם דפנות אהלים, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת, ולכן מה שבתוכה או מעליה נטמא, וטומאה זו מתפשטת אל האויר שתחת הקדירה, וכיון שיש בו שיעור טפח הרי הוא כאהל בפני עצמו, וכיון שאוירו נטמא ומעורב עם אויר הבית, נטמא גם כל מה שבאויר הבית.

אמנם באופן שהיתה הקדירה מונחת על האסקופה מבחוץ ומקצתה בתוך הבית, גבוהה מהארץ טפח, באופן שֶׁאִם תַּעֲלֶה הקדירה למעלה אֵינָהּ נוֹגַעַת בַּשְּׁקוֹף (-במשקוף) בשיעור פּוֹתֵחַ טֶפַח, אלא כל החלק של דפנות הקדירה שתחת המשקוף הוא פחות מטפח, אוֹ אפילו אם היתה הקדירה באמת מֻדְבֶּקֶת בַּשְּׁקוֹף בשיעור פחות מטפח, אם היתה הטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ – תחת הקדירה, אֵין טָמֵא אֶלָּא אותו אויר טפח שתַחְתֶּיהָ, אך מה שבתוכה ועל גבה אינו נטמא, כיון שהיא מצילה 'עם דפנות אהלים', והיינו שנחשבת כמחוברת לחלק העליון של הבית יחד עם תקרת הבית, ומה שבתוך הבית אינו נטמא, דכיון שאין תחת הקדירה רוחב טפח בתוך הבית (אלא רוב הקדירה מחוץ לבית ורק רוחב פחות מטפח נמצא בתוך הבית), אין האויר שתחת הקדירה נחשב כמעורב עם האויר של הבית, ולכן רק האויר שתחת הקדירה נטמא.