מסכת אהלות, פרק יב, משנה ה

משנה ה: קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה וְהֵן מְכֻוָּנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה, בֵּינֵיהֶן טָמֵא. עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת, טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא. עַל גַּבֵּיהֶן, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

משנה ה: קוֹרוֹת תקרת הַבַּיִת (-הקומה התחתונה) וְקורות תקרת הָעֲלִיָּה (-הקומה העליונה), שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזִיבָה – טיט המחבר את הקורות, אלא יש רווח של אויר בין קורה לקורה, וְהֵן מְכֻוָּנוֹת – קורות העליה נמצאות בדיוק מעל קורות הבית, ורוחב כל קורה שבבית שוה בדיוק לרוחב הקורה שמעליה, ויש בכל אחת מהן לכל הפחות רוחב טפח, אם היתה טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן – תחת אחת מהקורות של הבית, מה שתַּחְתֶּיהָ טָמֵא, כיון שיש בה רוחב טפח הנחשב כאהל ומביא את הטומאה לכל מה שתחת אותה קורה, אך אין הטומאה בוקעת מעל הקורה, שכיון שיש בה רוחב טפח נחשבת היא כאהל גם לענין זה שהיא חוצצת בפני הטומאה שלא תתפשט למעלה, וכל שכן שהכלים שתחת שאר הקורות אינם נטמאים, שהרי יש הפסק של אויר בין קורה זו לבין שאר הקורות, ואין הטומאה מתפשטת לצדדים כשאין תקרה מעליה. היתה הטומאה בֵּין הקורה הַתַּחְתּוֹנָה לָקורה העֶלְיוֹנָה, נמצא שהקורה העליונה מאהילה על הטומאה, כל מה שבֵּינֵיהֶן – בין הקורה העליונה לתחתונה טָמֵא, אך מה שמתחת לקורה התחתונה טהור, כיון שהקורה התחתונה שרחבה טפח חוצצת בפני הטומאה שלא תתפשט למטה, לבית, והקורה העליונה חוצצת שלא תתפשט הטומאה למעלה, אל מה שעל גבי העליה, תחת אויר השמים. היתה הטומאה עַל גַּבֵּי הקורה הָעֶלְיוֹנָה, של העליה, כל כלי המונח כְּנֶגְדּוֹ (-כנגד הטומאה ממש) אפילו עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא, שהרי טומאה שאין על גבה אהל בוקעת ועולה עד לרקיע, אך מה שמונח מעל אותה קורה שלא כנגד הטומאה בדיוק אינו נטמא, שהרי אין שם אהל כלל ואין הטומאה מתפשטת לצדדים, וכן מה שמתחת לאותה קורה אינו נטמא, שהרי קורה זו שרוחבה טפח חוצצת כנגד הטומאה שלא תרד למטה.

אמנם אם הָיוּ הקורות הָעֶלְיוֹנוֹת, של העליה, מכוונות כְּנגד האויר שבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת, נמצא שאם נצרף את קורות הבית וקורות העליה יחד תהיה זו תקרה רצופה מצד לצד, אף שאין גובהן שוה הרי הן מצטרפות להחשב כאהל אחד, ולכן אם היתה טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן, בין תחת קורות הבית ובין תחת קורות העליה, כל כלי הנמצא תַּחַת אחת מכֻּלָּם (-תחת כל אחת מקורות הבית והעליה) טָמֵא, כיון שכדי לטמא את הבית אנו מחשיבים את כל הקורות של הקומה העליונה כאילו הן 'יורדות למטה' ('גּוּד אַחִית') ונמצאות בדיוק באויר שבין הקורות התחתונות, ונמצא שיש כאן אהל אחד המכסה את כל הבית, והטומאה מתפשטת בכולו, ואחרי שהתפשטה הטומאה בכל הבית אנו מחשיבים את כל הקורות של הקומה התחתונה כאילו הן 'עולות למעלה' (-'גּוּד אַסִּיק') ונמצאות בדיוק באויר שבין הקורות העליונות, וכיון שיש תקרה אחת המכסה את כל העליה מתפשטת הטומאה גם לכל אויר העליה, וכל הכלים הנמצאים בבית או בעליה נטמאים.

היתה טומאה עַל גַּבֵּיהֶן של הקורות התחתונות או של הקורות העליונות, כיון שבשתי הקומות אין על גבי הקורה קורה אחרת, נמצא שזו טומאה המונחת תחת אויר השמים, ובאופן זה כל מה שכְּנֶגְדּוֹ – מכוון כנגד הטומאה ממש, אפילו עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא, אך אין הטומאה בוקעת למטה, כיון שהקורה שרוחבה טפח חוצצת בפני הטומאה, ואינה מתפשטת לצדדים, כיון שאין כל קורה המאהילה עליה.